העובדה שנולד עם שיתוק מוחין מעולם לא עצרה את אוגליצקי. מגיל צעיר עמד על שלו, יצא במסגרת בית הספר למשלחת לפולין וניגש לבחינות הבגרות. לאחרונה הגשים חלום והוציא את ספרו "ממשיך הלאה", שנוגע בסטיגמה החברתית על השונה והאחר. "לא נתתי למוגבלות להשתלט לי על החיים", הוא אומר. "לא חשוב אם אתה בריא או נכה, כוח הרצון מנצח הכל". ראיון בהתכתבות

אנדרי אוגליצקי

אנדרי אוגליצקי

מלאכת הכתיבה מהנה מאוד, אך אינה פשוטה כלל וכלל, ודאי כאשר מדובר בראיון. העבודה העיתונאית מחייבת לספר בדיוק מרבי את סיפורו של המרואיין להבליט נקודות בהן הוא מתגאה, לעיתים להסתיר אחרות אותן היה מעדיף שלא לחשוף. ומה קורה כשהמרואיין עצמו צריך להעביר את מסריו באמצעות כתיבה? הסיפור מסתבך, אבל במקביל האתגר, תרתי משמע כפי שיוסבר בהמשך, גדול אף יותר.

זהו סיפורו של אנדרי אוגליצקי, שנולד עם שיתוק מוחין המגביל אותו בדיבור ובתנועה. נתוני הפתיחה הלא אידיאליים אולי היו מייאשים אדם אחר, אבל אצלו הם רק הגבירו את האמביציה. "תמיד היו לי חברים כילד וגם כנער מתבגר לא נתתי לאף אחד "לדרוך עלי" ותמיד עמדתי על שלי", הוא מספר בראיון ל"נתניה נט". "הייתי נעזר בצוות בית הספר לביצוע פעולות שונות, אבל לא נתתי למוגבלות מקום לצמוח ולהשתלט לי על החיים. יצאתי לטיולים, הצטרפתי למסע לפולין, חוויתי אהבה ראשונה, שיחקתי כדורגל וניגשתי לבגרויות.

אנדרי אוגליצקי בספרו -ממשיך הלאה

עטיפת הספר של אנדרי "ממשיך הלאה"

עמד באתגר

אנדרי אוגליצקי, 30, מתגורר בשכונת אגמים בנתניה. נולד בברית המועצות ובגיל שנתיים וחצי עלה עם משפחתו לישראל. את בעיית הדיבור ניסו תחילה לפתור בעזרת שימוש בעזרים טכנולוגיים, אך הוא סירב והתעקש על עבודה עם קלינאית תקשורת, וכיום יכול לדבר ולתקשר עם סביבתו הקרובה. כיום משולב אוגליצקי במרכז אתג"ר בעיר – מרכז יום חברתי לאנשים עם מוגבלות פיזית. במשך חמישה ימים בשבוע, כחמש שעות בכל יום, הוא נהנה מפעילויות מגוונות – מעיסוי רפואי ופיזיותרפיה, עבור במחשבים ואומנות ואפילו שר קריוקי. בעזרת המדריכים במקום הצליח להגשים לא מעט חלומות, בהם הלחנה, הקלטה וביצוע של שירים פרי עטו. אחד מהם – "ראשונה ואחרונה", אף בוצע על ידי זמר מקצועי.

גולת הכותרת היא הספר שראה אור ביום חמישי שעבר ונושא את השם המחייב "ממשיך הלאה". נכון לעכשיו יצא הספר במהדורה דיגיטלית בעלות סמלית של 30 שקלים בלבד. לפני מספר שנים החל אנדרי לגלגל את הרעיון ואף כתב טיוטה, אך המהלך – כמו רבים אחרים – קרם עור וגידים בזכות המדריכים במרכז אתג"ר, בראשם המדריך למחשבים פאול אבא, שנרתמו לסייע לו ויצאו יחד לפרויקט מרתק שנמשך שנה שלמה. איך הוא בכל זאת כותב? בעזרת הכפתורים על משענת הראש של כיסא הגלגלים, כמובן. גיבור הספר הוא יוסי, נער מתבגר ושאפתן בן 15 שמתמודד עם שיתוק מוחין, במקביל לקשיים הנלווים לגיל ההתבגרות. בין השאר הוא מתנסה באהבה ראשונה, נלחם על לבן של נערות בנות גילו ונחשף בעל כורחו לסטיגמות החברתיות המוכרות והבלתי נסבלות על השונה והאחר. "הרגשתי צורך לכתוב באופן שפונה לבני נוער ולהעביר דרך הסיפור מסרים גלויים ומסקנות שכל נער ונערה יוכלו לאמץ לעצמם", הוא אומר. "כמוני, יוסי לא מוותר לעצמו בשום שלב בחיים ומוכיח לעצמו ולעולם שהרצל צדק כשאמר – "אם תרצו אין זו אגדה". בני הנוער הם העתיד של כולנו ובעזרת חלומות והמון אמביציה אפשר לעבור כל מכשול ולהגיע להישגים. לא חשוב אם אתה בריא או נכה, כוח הרצון מנצח הכל".

לרכישת הספר הקלק/כאן