ביום חמישי ציינו ברחבי הארץ את יום המשפחה, אך ישנם ילדים ובני נוער, נטולי עורף משפחתי שאינם יכולים לחגוג יום זה עם משפחתם הביולוגית. משפחת דביר, במסגרת פרויקט משפחות, חוברה למספר נערים מכפר הנוער הדסה נעורים, ביניהם סוניה, היום נערה בת 19, על מנת שתוכל לקבל אוזן קשבת וכתף תומכת לבניית עתידה, ובעיקר לאפשר לה לחוות את חווית המשפחתיות הקיימת בכל בית
מיכל, עובדת בחברת EMC, ניר, מהנדס, וארבעת ילדיהם, חווים בפרוייקט אתגר המתגמל לא רק את סוניה, אלא גם אותם כמשפחה. "יש ערך רב לחינוך ולערבות הדדית במפגשים ביננו ובין סוניה. מבחינתנו היא חלק מהמשפחה".

משפחת דביר

משפחת דביר  

ההיכרות עם כפר הנוער הייתה דווקא באמצעות עבודתה של מיכל, במסגרת תרומת החברה לקהילה היא מפעילה פרויקטים ייחודים בכפר ובהם: מתן עזרה לשיעורי בית, מסלול חשיפה להייטק, שיעורי גלישה, וכדומה. מיכל בחרה ללוות חניכים שעלו בגפם ארצה! לדברי מיכל "לקראת סדר פסח האחרון התעורר בי דחף לערוך סדר גדול ולהזמין אלינו אורחים שאין להם איפה לעשות את הסדר". מיכל פנתה למנהל הכפר, נתן ביטון, עם הרעיון, והוא נענה בהתלהבות רבה.

הליווי והתמיכה מאפשרים להתגבר על הקשיים

אל הסדר הגיעו שבעה חניכים מהכפר, ההתרגשות הייתה רבה, הן מצד החניכים והן מצד בני המשפחה. מיכל מספרת על המפגש הראשוני "בהתחלה היה קצת קשה. חלקם לא מדברים טוב עברית, אך מחסום השפה נפרץ במהרה והיה ערב יוצא דופן". המשפחה נשארה בקשר עם חלק מהחניכים ועד היום בקשר יוצא דופן עם סוניה שעלתה מרוסיה לפני כשלוש שנים לבדה. 

ההתחלה בארץ הייתה לא פשוטה עבורה, ההסתגלות לשפה, לתרבות ולמאפייני החברה הישראלית הייתה מאתגרת במיוחד. המפגש עם משפחת דביר, הליווי והתמיכה אותם היא מקבלת ממנה מאפשרים לה להתגבר על הקשיים ביתר קלות. סוניה הגיעה לביקור בבית המשפחה לעיתים תכופות. בתחילה הייתה מגיעה עם בן זוגה, אך לאחר חודשים ספורים נפרדו. סוניה נאלצה להתמודד עם קשיי הפרידה, בני המשפחה היו עבורה אוזן קשבת וכתף תומכת ועזרו לה להתגבר על כאב הפרידה. במקביל, שמרו גם על קשר עם בן זוגה לשעבר, אשר גם הוא עלה לארץ בגפו ומתחנך בכפר.

סוניה וליבי דביר

סוניה וליבי דביר  

תהיה אשת הקשר במהלך השירות הצבאי

מיכל מספרת "הייתי רוצה לארח אותם פעמים תכופות יותר. יש משפחות שלוקחות את החניכים באופן קבוע אחת לשבועיים אך לצערי, אצלנו הדבר אינו אפשרי. אבל אנחנו כמשפחה ממשיכים ללוות אותם ולתת להם כמיטב יכולתנו. אנחנו מטיילים ביחד, מגיעים לראות אותם בהצגות ובאירועי שיא בכפר, הם מגיעים אלינו לסופי שבוע וחגים. כל התהליך מרגש ומספק". אחד הרגעים המרגשים עבור מיכל בתהליך הליווי של סוניה היה במסגרת הצו הראשון אליו התייצבה. מיכל מספרת כי קבלה טלפון מלשכת הגיוס בו נמסר לה כי סוניה מבקשת שהיא תהיה אשת הקשר שלה במהלך השירות הצבאי. "אנחנו הכתובת המשפחתית של סוניה, זה מרגש שהצלחנו לטעת בה את האמון והביטחון בנו כמשפחה".

סוניה מספרת כי מאוד נהנית להגיע לבית של מיכל והמשפחה "כל הזמן יש מה לעשות ואני יכולה לדבר איתם על הכול. השנה הייתי אצלם מעט בגלל שיש לי הרבה לימודים לקראת הבגרויות אבל ברגע שאתפנה אשמח לבוא למשפחה כמה שיותר וכמובן לשמור איתם על קשר גם בהמשך".
סוניה היא רק אחת מתוך עשרות בני הנוער שזכו לליווי ותמיכה של משפחות מלוות. כיום, יש כ- 1600 בני נוער בתוכנית נעל"ה (נוער עולה לפני ההורים) אשר פועלת במסגרת משרד החינוך- המינהל לחינוך התיישבותי, ומופעלת על ידי האגודה לקידום החינוך.

נתן ביטון, מנהל הכפר "הדסה נעורים": "נושא המשפחות המלוות הוא חשוב מאין כמוהו בכפר הנוער "הדסה נעורים" בגלל אחוז גבוה של חניכי נעל"ה אשר נמצאים בכפר 365 ימים בשנה ואין להם משפחה תומכת לחזור אליה בסופי שבוע. המשפחות המלוות מהוות עורף תומך לילדים הללו ועוזרות בשילובם בחברה הישראלית. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם המשפחות ודואגים לתמוך בהן ולתת מענה לכל שאלה שעולה או בעיה שמתעוררת. אנו מודים למשפחות שהצטרפו למשפחת "הדסה נעורים" ונשמח לשלב משפחות נוספות בחיי ילדי הכפר".

ענת נחמיה לביא מנכ"לית הפורום הציבורי – כפרי הנוער והפנימיות בישראל: "חניכי הפנימייה חסרי העורף המשפחתי המלווים על ידי משפחה מארחת מסיימים את תקופת שהותם בפנימייה ויוצאים לחיים הבוגרים עם עוגן וליווי משמעותי. אלו מסייעות רבות בפיתוח חיים עצמאיים והשתלבות טובה בחברה הישראלית. זו משימה של כולנו כחברה!".