"הגיע הזמן שנשבור את השתיקה"

ביום ראשון ה-27 בינואר יתקיים יום הזיכרון הבינלאומי לזכר השואה. לקראת יום זה אני רוצה לשתף אתכם בסיפור אישי ולספר על הקשר הלא מובן בין צעירה נוצרייה מקולומביה לבין ארגון "מצעד החיים" בגרמניה

לסלי 

הארגון "March of life", "מצעד החיים", נוסד על ידי ג'ובסט ושרלוט ביטנר בעיר טובינגן שבגרמניה. הוא נוסד בשיתוף צאצאים של חיילי הוורמאכט, אנשי האס.אס. והמשטרה הנאצית, יחד עם הכנסייה האוונגליסטית. לאחר מחקר אישי של כל משפחה ומשפחה הם הבינו שהנאצים היו הסבים והסבתות שלהם והחליטו לעשות מעשה. הם החליטו לשבור את השתיקה שהייתה בביתם ולצעוק בקול את מעשיהם של בני משפחותיהם בשואה. לאות הזדהות עם היהודים, הם ארגנו ב-2007 צעדה, והלכו באותו מסלול שהובילו הגרמנים את האסירים היהודים ממחנה הריכוז הסמוך לעירם ועד לדכאו כ- 350 ק"מ. למצעד הצטרפו עשרות ניצולי שואה ובני משפחותיהם מארצות הברית. לאור הצלחת המצעד יזם הארגון מאות מצעדים ברחבי העולם. לפני כשנה אף צעדו בירושלים.

אחותי ואני צועדות בקרקוב

לפני כשלוש שנים נסענו אחותי ואני לקרקוב כדי לחפש את ביתו של אבינו חנוך אלבוים רייכר ז"ל, שנולד שם ובילה שלוש שנים מחייו בבירקנאו אושוויץ. חבר, ששמע על נסיעתנו, סיפר לי על הארגון והציע שנצטרף למצעד שהתקיים אז בעיר. הצטרפנו לצועדים ברגשות מעורבים, בהיסוס ובאי אמון. בני משפחות המרצחים צועדים למען העם היהודי?. מאוחר יותר נפגשנו באחת המסעדות עם יגאל אבן זיו, הנציג הישראלי וחברי הנהלת הארגון. בשיחה מצאתי להפתעתי קווים דומים בין צאצאי הנאצים וביני, בת הדור השני לניצולי שואה. בשתי המשפחות שררו: כעס, חוסר ביטחון, שתיקות, חרדות והתנהגויות אלימות. חזרתי הביתה מבולבלת ומרוגשת.

"בית השלום" בקיסריה

יחד עם הצעדות פועל הארגון גם בארץ. אחד המפעלים הוא "בית השלום" בקיסריה. מנהלת הבית היא פטרה הנינג ויחד עם לסלי אסטלה ג'מינז הן מארחות אחת לשבוע ניצולי שואה, שומעות את סיפוריהם ומשמיעות את הסיפור שלהן ושל הארגון. בחגים מגיעים תלמידים, חוגגים עם הניצולים ואף שומעים את סיפוריהם. גם פטרה חקרה את עברה ועקבה אחרי מעשי שני הסבים שלה במלחמה והיא מספרת את הסיפור המשפחתי שלה לניצולים.

סיפורה של לסלי

בחרתי לספר את סיפורה של לסלי כדי להצביע שארגון March of life הרחיב את פעילויותיו בעולם והפך להיות ארגון בינלאומי.
לסלי נולדה בקולומביה. בהיותה שייכת לכנסיה האוונגלית היא הכירה חברים מהכנסיה בטוביגן. את החיבור לארגון March of life היא מתארת כך: "כששמעתי על הארגון דרך הכנסיה שאני שייכת לה ידעתי שאני מעוניינת להתחבר אליו. ידעתי שהסיפור רחוק ממני כי אין לי שום קשר לשואה. תמיד אהבתי את ישראל ועקרונות היסוד של הארגון: לזכור, לקחת אחריות, לתמוך בישראל ולצאת נגד אנטישמיות תאמו את עמדותיי. חיפשתי את הקשר להפוך את הסיפור גם לשלי. התחלתי לחקור האם דרום אמריקה קיבלה את היהודים הבורחים בזמן המלחמה והאם קיימת אנטישמיות במדינות השונות. כלטינית הבנתי שיש לי גם אחריות לספר את האמת ולמנוע אנטישמיות בעתיד. אני מקווה שאנחנו עושים שינוי גם אצלנו. משלחות מדרום אמריקה מגיעות ל"בית השלום" ונפגשות עם ניצולי שואה. הניצולים מספרים את סיפוריהם, לפעמים לראשונה בחייהם. חברי המשלחות חוזרים לדרום אמריקה ומספרים על השואה, על הניצולים ועל ישראל. צעדות התקיימו בארגנטינה, פנמה, בוליביה, קולומביה, פרו וקוסטה ברבה לאות הזדהות עם היהודים וארץ ישראל".

סוף דבר

ב-20 ביוני יתקיים המצעד בישראל במספר מקומות. מוזמנים להתעדכן ואף לצעוד.
"בית השלום" זקוקים למתנדבים, רצוי תלמידי תיכון. זוהי הזדמנות כמעט אחרונה להיפגש בניצולים חיים ולפגוש את בני הדור השלישי הגרמנים.