האם הבגד עושה את האדם? פרשת השבוע "תצווה"

פרשת "תצווה" הינה המשך של פרשת תרומה העוסקת במשכן ורובה מתייחס לבגדי הכהונה של אהרון ובניו

" וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לְכַהֲנוֹ-לִי: אַהֲרֹן--נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר, בְּנֵי אַהֲרֹן. וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ, לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, לְכָבוֹד, וּלְתִפְאָרֶת" וְאַתָּה, תְּדַבֵּר אֶל-כָּל-חַכְמֵי-לֵב, אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו, רוּחַ חָכְמָה; וְעָשׂוּ אֶת-בִּגְדֵי אַהֲרֹן, לְקַדְּשׁוֹ--לְכַהֲנוֹ-לִי. וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ, חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל, וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ, מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט; וְעָשׂוּ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וּלְבָנָיו--לְכַהֲנוֹ-לִי. וְהֵם יִקְחוּ אֶת-הַזָּהָב, וְאֶת-הַתְּכֵלֶת וְאֶת-הָאַרְגָּמָן, וְאֶת-תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי, וְאֶת-הַשֵּׁשׁ" (שמות כח 1-6)

בגדים לתפארת ולכבוד – לשם מה?

כדי לענות על שאלה זו יש להבין קודם את המושגים תפארת וכבוד בפסוקים אלה. בעיניים היום, נראה שמדובר בכבוד ובתפארת ללובשים, לאהרון ולכהנים. פרשנות זו מתבססת על המחקר שמייחס את הפרשה למקור כהני שמחבריו דאגו לעצמם ולדורות הכהנים אחריהם. מה עוד שאת הבגדים מימן העם בתרומות שנתן למשכן ולבית המקדש.
פרשנות אחרת, שחז"ל הובילו והיא מקובלת על רבים מהכותבים עד היום אומרת, שבגדי הכהן אינם מבטאים רק חיצוניות אלא הם מייצגים במיוחד את פנימיותם הערכית, המוסרית של הכהנים מתוך מחויבותם לשרת את האדם ביושר. לא בִּכְדִי מדגיש הכתוב שהכנת הבגדים נעשתה על ידי "חכמי הלב", שתפרו אותם לצורך תפקידם - משרתים בקודש.

"המתפלל [לא רק – נ.א.] צריך שיתקן מלבושיו תחילה..." (הרמב"ם)

הרמב"ם מפרט את הדרך שבה אדם צריך להתפלל, גם אם הוא נמצא לבדו בבית. כמו שלכהנים היו בגדים נאים, הוא אומר, כך האדם העומד מול אלוהיו צריך להתלבש כיאות. אמירתו של הרמב"ם נכונה לא רק בתפילה. בגדים ראויים, ולאו דווקא "מותגים", צריך כל אדם ללבוש בצאתו מביתו וגם בביתו, כשמבקרים אותו. הבגדים מייצגים את הכבוד שאנו מעניקים לעומדים מולנו. מורים העומדים מול תלמידיהם, נהג האוטובוס והמונית, המוכרת בסופרסל, נושאי משרות ציבוריות ועוד כהנה וכהנה. כמנהלת בית ספר היה לי חשוב שהמורות לא תגענה בגופיות גם בימי הקיץ החמים. לא תמיד דרישה זו התקבלה באהדה ומילים כמו חופש הפרט נזרקו בחלל מסדרונות בית הספר. אולם אני עמדתי בלחץ מתוך אמונה בדרכי.

הבגדים אינם התכלית

בגדים מופיעים בתנ"ך בסיפורים שונים והם מציינים תפקיד ומשמעות והם אינם התכלית אלא הכלים להשגת המטרה לדוגמה: כתונת הפסים שלובש יוסף מייחדת אותו מאחיו ואילו כתונת הפסים שלובשת תמר אחרי שאחיה אונס אותה מסמלת את בושתה. הצעיף העוטה את פניה של רבקה, כשהיא רואה בפעם הראשונה את יצחק, מסמל צניעות, ואילו הצעיף המכסה את פניה של תמר כלתו של יהודה מסמל את הערמומיות במעשיה, כשהיא מעמידה פני זונה. כשיוסף מקבל את התפקיד המכובד מפרעה הוא מחליף את בגדיו לבגדי שש, טבעת פרעה על ידו ושרשרת זהב על צווארו, כל אלה מסמלים את מעמדו וייחוסו. כך גם בגדי הכהן, בגדי זהב ייחודיים המסמלים את תפקידו ומעמדו.

"הביאו לו בגדי עצמו, ולבש"

על הכהן להיות צנוע ועניו. הבגדים היקרים שהוא לובש הינם רק מעטפת. מתחת לבגדיו הינו אדם פשוט ורגיל הלובש את "בגדי עצמו", ככתוב במסכת יומא: "..הביאו לו בגדי לבן; ולבש, וקידש ידיו ורגליו...הביאו לו בגדי זהב; ולבש, וקידש ידיו ורגליו.. ופשט; הביאו לו בגדי עצמו, ולבש".
כדי שגינוני המלכות לא יעבירו אותו על דעתו מצווה עליו הכתוב ללבוש מכנסי בד פשוטים מתחת לבגדיו. החובה ללבוש אותם מלווה באזהרה "ולא ישאו עוון ומתו". אל לך להיות יהיר ונהנתן, אומרת התורה, ובמילים אחרות היא רומזת שמי שמלא בעצמו ובכבודו אינו יכול לשרת את הציבור ולמלא את צרכיו. (ראה סיגרים, שמפניות ומטוסים...).

"עירום מתחת לגלימה"

בספרו "עירום מתחת לגלימה" מתאר הסופר יגאל לב שופט המטפל בנושא פלילי הדומה לסיפור חייו. לב פורם באמנות ובעדינות את חוטי הזהב של הגלימה המכובדת אותה לובש השופט בבית המשפט, גלימה המכסה את כל גופו ומסתירה את נפשו. הוא חושף את האדם המסתתר מאחוריה על כל הצלחותיו וכשליו. מעבר לכך, שלטעמי זהו ספר נפלא, הוא משתלב יפה בפרשה. השופט "עירום" מתחת לגלימתו . כך גם הכהן שמתחת לגלימתו לובש מכנסי בד פשוטים. וכדברי הלל הזקן (בסוגיה אחרת): "ואידך זיל גמור", ואת השאר נצא ונלמד.
שבוע טוב!