מיפקד המלשבי"ם של משה / פרשת "כי תשא"

לעיקר מניינו ובניינו של העם היוצא ממצרים נחשבו אותם צעירים מלשבי"ם (מועמדים לשירות ביטחון), עד כי במנין העם נמנו הללו באופן פרטני ומדוקדק, ואילו שאר העם, נשים, טף, קשישים, חולים וכיו"ב כלל לא נחשבו לצורך מיפקד בני - ישראל

כבר בעת יציאת העם ממצרים, מנה הכתוב אך את הגברים מבן עשרים שנה ומעלה, דהיינו המלשבי"ם, אשר היוו את הכוח הלוחם של העם, ומנו כ"שש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף" (שמות יב, לז, וראה רש"י במקום ועיקר שפתי חכמים שם). הרשב"ם (במדבר א', ב') מציין במפורש שהואיל ויש צורך בהכנת הצבא וגיבושו לקראת המערכה הצפוייה על ארץ ישראל נמנו במפקד רק יוצאי הצבא ולא כל העם.

את נהלי המיפקד ואופן עריכתו קבע האל בפרשתנו "כי תשא": רק גברים שהגיעו לגיל עשרים ומעלה נמנים באמצעות מתן מחצית השקל (שמות, ל, יא- טז).

במיפקדים אחרים שבוצעו בידי מנהיגי העם דובר במפורש במיפקד של מי שהוא "איש חיל שולף חרב" (שמואל ב, כד, ט), או במי שעתיד להלחם במלחמה או בקרב הצפויים לבוא (יהושע, ח, י; מלכים א, כ, כו -כז; מלכים ב, ג, ו ועוד).

ובכן, לענין המיפקד המאוזכר בפרשתנו, הרי שנערך בסמוך ליציאת העם ממצרים, בעומדם למרגלות הר סיני, ותוצאתו המספרית מופיעה בפרשת ויקהל: מניין הפקודים הינו 603,550 גברים (שמות, לח, כו).

הפירוט של מיפקד זה מופיע בפתיח לחומש במדבר, ובו חלוקה מספרית לכל שבט ושבט, וכמובן סיכום מספרי הזהה לסכום הפקודים שצויין בפרשת ויקהל כדלעיל (ראה במדבר, א, מו). מיפקד נוסף של המלשבי"ם בוצע בסמוך לכניסת העם לארץ, והתוצאה המספרית היתה כמעט זהה למיפקד שבוצע כ- 40 שנים קודם לכן, ואף נמוך מתוצאת המיפקד הקודם (601,730 מתפקדים לעומת 603,550 מתפקדים). אגב, בעניין זה נפלה, ככל הנראה , טעות בספרו של הרב זאב קרוב ("מה שתשיב הפרשה" ), שכן מצויין בפרשת במדבר כי "תפקידו של המניין הזה... הולך כבר שנתיים במדבר, במקום סכנות וללא הכנה מיוחדת , ואינו מתמעט ונשבר כי אם הולך וגדל".

בהנחה, העולה מהכתובים, כי שיטת המיפקד שבפרשת "כי תישא" היוותה את השיטה בה נספרו המתפקדים בשני מועדים אלה, הרי שקיימת תמיהה מרכזית, והיא כיצד נשתמר אותו מניין של מתפקדים גם בחלוף תקופה כה ארוכה מאז המפקד הראשון. כלום לא היה כל ריבוי טבעי? האם שיעורי התמותה היו כה גבוהים בעם היוצא ממצרים?

ודוק: עיון בטבלת המתפקדים לפי שבטים בהשוואה לשתי התקופות, מעלה כי בעוד שמניין המתפקדים של שבעה שבטים עלה (אצל חלקם אף עלה בעשרות אחוזים!!!), הרי מנין המתפקדים בחמישה מבין השבטים הופחת.

ננסה לנתח את ההפחתה שחלה במספר המתפקדים בשבטים אלה:

שבט שמעון - שבט זה הופחת במניינו יותר מכל שבט אחר, לא פחות מ- 37,100 מתפקדים חסרו בו במניין השני לעומת המנין הראשון. חסר זה נובע, ככל הניראה, מהקטל שפרץ בעם בעקבות מעשהו של נשיא שבט שמעון, זמרי בן סלוא, אשר ביקש להתרועע עם מדיינית "לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל" (במדבר, כה, ו).

בני שבטו הנאמנים לו, מן הסתם תמכו בו, וראה רש"י המציין, כי כל בני שבט שמעון באו לשמוע דברי הנשיא (במדבר, כה, ו). לפיכך, ככל הניראה, מרבית המתים במגיפה היו מבני שבט זה (סך המתים במגיפה הסתכם ב- 24,000). עוד סיבה להפחתת מנין המתפקדים בשבט זה היוותה, ככל הניראה, העובדה כי שרתה עליו קללתו הקשה של יעקב, "ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה, אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" (בראשית, מט, ו). נראה, כי גם משה רבנו לא רחש חיבה יתירה לשבט זה, ולפיכך כלל לא מנה אותו במנין השבטים ב"ברכת משה" (דברים, לג).

זו אף זו: בני שבט שמעון היו העניים והדחויים שבין השבטים, ויש להניח כי בכל מגיפה ומחסור הם היו הראשונים להפגע. אכן, גם מחקרים מודרנים מראים, כי בני השכבות החלשות נפגעים ראשונים בתקופות של מחסור ומגיפות.

שבט אפרים - מדובר בשבט של לוחמים ממנו יצא המנהיג והמצביא שהוביל את העם לארץ המובטחת; יהושע בן נון. גם כמעט כל המנהיגים שהנהיגו את העם בימי שפוט השופטים היו משבט אפרים. אף כאן, ניתן לראות כבר בברכת יעקב רמזים לכוחו של שבט אפרים (בראשית מט, כב - כו), ומשה משבח אף הוא את כושר הלחימה של שבט אפרים שהרג רבבות מאויבי העם (דברים לג, יז). בשירת דבורה נמנה שבט אפרים בראש המתנדבים בעם (שופטים ה, יד).

לפיכך, אין תימה שמכוחו של שבט זה הופחתו 8,000 מתפקדים.

שבט נפתלי - זהו שבט הגיבורים המהירים לרוץ, הקלים וזריזים כאיילות במלחמתם, וכדברי יעקב: "נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר". שבט זה נחשב תמיד כשבט שאיננו נרתע ממלחמות ומתגייס בהמוניו. כך, היווה את חוד החנית, ועשרת אלפים מבניו גוייסו (יחד עם בני שבט זבולון) למלחמת ברק בן אבינועם כנגד סיסרא (שופטים, ד, ו). הרשב"ם הגדירם בקצרה בפירושו כך: "גבורים קלים כאיילות... בשובם מן המלחמה ממהרים מתוך קלותם לבשר בשורות משופרות על נצחון המלחמה" (בראשית, מט, כא). גם משבט זה נגרעו 8,000 מתפקדים, כמספר המתפקדים שנגרע משבט אפרים, וככל הניראה מדובר בהרוגים ממלחמות בני - ישראל בצאתם ממצרים.

שבט גד - מדובר בשבט שבניו תמיד היו נכונים לקרב. הם לא דרשו פטורים (וגם לא את יישומו של חוק טל...) כבר בברכת יעקב לבניו ניתן היה לגלות רוח הקרב ששרתה על שבט זה: "גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב" (בראשית, מט, יט). גם משה ראה את שבט גד כאריות שאינם חוששים להלחם: "ברוך מרחיב גד כלביא" (דברים, לג, כ). אכן, יתכן כי שבט זה ספג אבידות כה רבות במהלך שהות בני ישראל במדבר עד כי נגרע מספר מתפקדיו בכדי 5,150 לוחמים, וזאת אך בשל היותו, יחד עם שבט אפרים ושבט נפתלי, חוד החנית של צבא העם.

שבט ראובן - כידוע, דתן ואבירם ואון בו פלת, מראשי המורדים במשה יחד עם קורח, היו בני שבט ראובן. במגיפה שפרצה בשל מחלוקת קורח ועדתו מתו 14,700 בנוסף ל"מתים על דבר קורח" (כאמור בספר במדבר, יז, יד). אין ספק, כי רבים מבני שבט ראובן שהצטרפו למרד במשה יחד עם נכבדי השבט, נהרגו במהלך האירועים, ומספר המתפקדים בשבט ראובן הופחת ב- 2,770 גברים.

טבלת המיפקד

במדבר א' מגיל 20 במדבר כ"ו מגיל 20 ההפרש
ראובן 46,500 ראובן 43,730 2,770 (-)
שמעון 59,300 שמעון 22,200 37,100 (-)
גד 45,650 גד 40,500 5,150 (-)
יהודה 74,600 יהודה 76,500 1,900 (+)
יששכר 54,400 יששכר 64,300 9,900 (+)
זבולון 57,400 זבולון 60,500 3,100 (+)
אפרים 40,500 אפרים 32,500 8,000 (-)
מנשה 32,200 מנשה 52,700 20,500 (+)
בנימין 35,400 בנימין 45,600 10,200 (+)
דן 62,700 דן 64,400 1,700 (+)
אשר 41,500 אשר 53,400 11,900 (+)
נפתלי 53,400 נפתלי 45,400 8,000 (-)
סה"כ 603,550 601,730

לעילוי נשמת אמי- הורתי חנה שריפי בת חוסני ע"ה, אשר נלב"ע ביום כ' באדר ב' התשס"ה.