בין ריקוד לדת: השלוחה הנשית של בית הספר למחול בנתניה

בית הספר למחול Fly השלוחה הדתית לבנות בלבד זכה לאחרונה בהישגים מרשימים בתחרות ארצית. רחלי שי, מנהלת בית הספר, מתגאה באימפריה מקומית עם למעלה מ-300 בנות, המעניקה מענה לרקדניות מהמגזר הדתי במגוון רחב של סגנונות. "הקמתי בסטודיו משפחה גדולה ומאושרת, בסופו של דבר זה בית", היא אומרת על מפעל חייה. "אם יש לך חלום, שום דבר לא יכול להגביל אותך"

ההתרגשות התמידית המורגשת היטב בקולה של רחלי שי, מבהירה כבר מהרגע הראשון כי השלוחה הדתית של בית הספר למחול Fly , היא הרבה יותר מעוד בית ספר לריקוד. לצד ההישגים המרשימים של הסטודיו לבנות דתיות שהקימה, היא מקפידה להזכיר ערכים של בית ומשפחה, לצד שעות ארוכות ומשותפות שגולשות הרבה מעבר למחול ובלט קלאסי. כולן היו בנותיה.
עוד נגיע לקשר האישי עם הבנות שזכו בשי, תרתי משמע, אך תחילה חובה לפרגן להישגים המרשימים בגזרה המקצועית. לאחרונה נערכה תחרות מחול ארצית בנס ציונה בשם 'מגה סטאר', בהשתתפות להקות מכל הארץ בגילאי +8-20. בסך הכל היו למעלה מ-100 קבוצות, כאשר התחרות חולקה לפי סגנונות הריקוד.

מדובר בהפקה מיוחדת עבור המגזר הדתי, כאשר הכל נעשה על טהרת המין הנשי – השופטות, המתחרות והקהל – כולן בנות. "מדובר בפלטפורמה הנותנת מענה מקצועי עבור בנות דתיות שרוצות לרקוד ולהתחרות בלי מגבלות של דת והלכה", מסבירה שי.
תחת בית הספר, בניהול רגעים - העמותה לחינוך בלתי פורמלי, המעניקה מעטפת וסיוע נרחב לבנות, השתתפו בתחרות לא פחות מחמש נבחרות בגילאי 9-20, שהתחרו בקטגוריות שונות של מחול מודרני והיפ הופ. רשימת ההישגים הארוכה כוללת את קבוצות גילאי 15-18 וגילאי 9-13, שזכו במקום הראשון בהיפ הופ, קבוצות גילאי 9-13 וגילאי 14-20 שזכו במקום הראשון במחול מודרני, וכן את קבוצת גילאי 14-16, שזכתה במקום השני בהיפ הופ.
בין השאר רקדו הבנות לצלילי השיר המרגש 'ילד מטריה' על ילד שעובר חרם ונדחה על ידי הסביבה, ריקוד אחר עסק באנושיות ובמקום שלנו כעם, אומה וכחברה, ויצירה נוספת עסקה במלחמת 'חרבות ברזל' ובאירועי ה-7 באוקטובר. "בסופו של דבר ריקוד עוסק גם בנושאים אקטואליים ועכשוויים. יש קשר הדוק בין אקטואליה לאמנות, כוריאוגרפיה וריקוד, וזה בא לידי ביטוי בתחרות, כי אנחנו עוסקים במה שאנחנו חווים", מסבירה שי. "הבנות נהנו מאוד, לחלקן זו הייתה הפעם הראשונה שהתחרו והייתה אווירה של אופוריה, כיף והנאה. גם יצר התחרות היה שם והן מאוד רצו לזכות. הנוכחות הבימתית הייתה חזקה מאוד, התחושות שלי מדהימות וקיבלנו תגובות מפרגנות. לשמחתי בית הספר זוכה להכרה גדולה וידוע שהרקדניות בו הן ברמה גבוהה מאוד".

מקצועיות, אהבה, נתינה

רחלי שי, 35, מתגוררת בשכונת עמליה בנתניה. בעלת תואר ראשון במחול וכעת בעיצומו של תואר שני במנהל עסקים. "בסוף אני רוצה להפוך לאימפריה וצריכה עוד ידע פיננסי וניהולי כדי לקחת את זה צעד קדימה", היא מסבירה.
גדלה בחינוך הדתי, אך בהיעדר מסגרות מתאימות רקדה במסגרות חילוניות. שם גם נולד החלום שלה לפתוח בית ספר מקצועי למחול עבור המגזר הדתי. לפני כחמש שנים קיבלה פנייה מאולגה לפין, מקימת בית הספר Fly שהיה אז כללי. "היא ביקשה שאקים שלוחה דתית, אבל אף אחד לא שיער שזה יגיע לממדים כאלה", נזכרת שי. 
בית הספר משלב בלט קלאסי, מחול מודרני, ג'אז והיפ הופ. זו השנה השישית שהוא קיים במתכונתו הנוכחית וכולל שלוש שלוחות – אחת במרכז העיר ושתיים באזור קריית השרון. בסטודיו של רחלי יש לא פחות מ-320 תלמידות בגילאי 5-60, כולל קבוצות נשים מעורבות ולא בהכרח דתיות שרוקדות, למען הכייף. הפעילות מתקיימת בימים ראשון עד רביעי בין השעות 15:00-22:00, והצוות המצומצם והאיכותי של שי כולל את המורות להיפ הופ תומה סבלייב ויונה סודאי, המורה למחול מודרני ליר רבינוביץ', ושירה ברגמן, בוגרת הסטודיו ומורה לבלט קלאסי של קבוצת הטרומיות.

"ההורים מגיעים אלי כי הם מבינים שאני מכירה את ההלכה והניואנסים ועונה על הצרכים של הבנות", היא אומרת. "גם בעולם הדתי יש מחול, אבל אני גאה שבניתי כאן מקום מקצועי שלא נופל מאף סטודיו חילוני, תוך מקצועיות בלתי מתפשרת. יש גם מסלול מצוינות עבור בנות שרוצות להתמקצע, רגעים - העמותה לחינוך בלתי פורמלי מאפשרת לנו את המעטפת, המחבקת.

מורגש שמדובר בהרבה מעבר לבית ספר לריקוד.
"ברור, בית הספר רק הולך וגדל. רק בשנה האחרונה גדלנו ביותר מ-100 תלמידות ויש רשימות המתנה. יש כאן בעיקר תחושה של משפחה, הבנות תמיד שם אחת בשביל השנייה וזה משהו שהיה חשוב לי מאוד. מדובר במפעל חיי וחוץ מהריקוד יש לי אג'נדה חינוכית שהיא לגמרי שם עם אהבה ונתינה שהן בעיני הבסיס של בית הספר. מעבר לזה אני שמה דגש על הפקות מאוד מקצועיות שהן אבן יסוד חשובה בפעילות שלנו".

מה המסר שלך לבנות הציבור הדתי בנתניה שמעוניינות לפתח את תחום הריקוד?
"אם יש לך חלום, שום דבר לא יכול להגביל אותך ואם מישהי באמת רוצה לרקוד ברמה מקצועית במסגרת דתית, יש לה את האופציה הזו. ההופעות הן רק בפני נשים וגם התכנים בהתאם. הלך רוח בתוך הסטודיו הוא של משפחה כערך עליון. אני גאה שהקמתי בסטודיו משפחה גדולה ומאושרת. אכפת לבנות אחת מהשנייה, הן בקשר מעבר לשעות הפעילות וכמובן גם בקשר איתי. גם אם הן מתלבטות לגבי שירות לאומי או צבא, הן יודעות שתמיד אהיה זמינה עבורן. הן רוצות להיות בסטודיו מהבוקר עד הערב, וזה גם מה שאני שומעת מההורים. זו המטרה, ובסופו של דבר זה בית".