פנסיונר שהפך את מכונות התפירה לפרארי כדי להחזיר את אביו לחיים
רפי זלוטניק הוא אמן "חידושים", שאוהב לקחת מוצרים היסטוריים ולהפיח בהם חיים מחודשים בדמות של פריט אחר. מטוסטרים ועד אסימונים אותם הוא הופך לתכשיטים
זלוטניק (63) סבא לשני נכדים, עבד במפעל ציפוי מתכות של אביו ניצול השואה מגיל 9 והתאהב במתכת. במפעל המתכות עבד במשך 41 שנים – עד שנה שעברה, אז המפעל נסגר. לפני תקופה מה הסתובב זלוטניק בשוק הפשפשים וראה מכונת תפירה מיושנת והחליט לחדשה. כך אט אט הפך זאת למקצוע שני בגיל הפנסיה ובעצם שחזר את חוויות התקופה הרומנטית של העבר.
מכונת התפירה בשוק תפסה את עיניו לא במקרה שכן אביו כשהיה גומר את יום העבודה היה חוזר הביתה – לתפור, בעוד וזלוטניק הקטן היה מביט בו בהערצה בתור ילד. ולכן כשראה את מכונת התפירה עלתה תמונתו של אביו ז"ל. וכך, יכל לחדש את זכרונו באמצעות ציפוי הכרום ניקל – בו השתמש אביו במפעל, רק הפעם על מכונות התפירה. מאז, משחזר זלוטניק מכונות תפירה.
המכונות אותן הוא מדגם זינגר יוצרו החל משנת 850 כפטנט בארה"ב ועד 1900 נמכרו כמיליון מכונות בשנה – זאת לאחר שבתחילת הדרך מכר "זינגר" המייסד, את המכונות – מבית לבית. מכונות התפירה היו הגשמת חלום ה"פרילאנסרים " ו "הכנסה נוספת" של התקופה ההיא שכן נשים רבות היו תופרות בביתן ומוכרות.
רגע לפני הקורונה רצה זלוטניק להרים תערוכה שאמורה היתה להציג את מכונות התפירה שזלוטניק נוהג להפוך למכוניות. באותו זמן ביקש יוסי קפלן, גרונטולוג במקצועו ומנכ"ל דיור מוגן לב גנים נתניה לקשט את הלובי של הדיור המוגן לקראת השקת הבניין החדש שנבנה.
קפלן שחיפש פריטים היסטוריים, עם "אופי" הגיע לזלוטניק.
זלוטניק באותה עת נאלץ לוותר על הרעיון של תערוכה לאור הקורונה וכך יכל קפלן –לרכוש ממנו את היצירות.
לא רק עבור קפלן מדובר היה בחיבור שלא יכל היה לחלום עליו אלא גם עבור זלוטניק שרצה שפריטיו יגיעו לעיניהם של אנשי דור שלישי – הורים לילדים, סבים וסבתות לנכדים, כפי שזוכר את אביו במפעל.
והתערוכה תתקיים לאחר שתרגענה רוחות הקורונה בדיור מוגן לב גנים בנתניה עם פריטים נוספים.