הנצחון של שחר גרינשפן

בגלריה העירונית במדרחוב תל-חי נפתחה השבוע תערוכת ציורים הציורים "הצלחות קטנות גדולות" בהשראת סיפור חייה של שחר גרינשפן. היום בת 23, אז בת 12, שחייה השתנו מקצה לקצה לאחר שנדרסה ע"י נהג שיכור 

צילום: רן אליהו 

תערוכת הציורים "הצלחות קטנות גדולות" נפתחה השבוע בגלריה העירונית במדרחוב תל-חי מטעם מנהלת מרכז העיר-עיריית נתניה. תערוכת הציורים עוררה הדים רבים ותציג בגלריה במשך חודש.

מדובר בתערוכת ציורים בהשראת סיפור חייה של שחר גרינשפן (23) שנדרסה בתאונה מחרידה על ידי נהג שיכור בשנת 2009 רגע לפני שחגגה בת מצווה. שחר נפצעה בראשה והרופאים חשבו שלא תשרוד, אבל שחר נלחמה על חייה ועברה שיקום ממושך. לאחרונה הוציאה ספר שירים, יחד עם הסופרת זוהר אביב, שחשף את עולמה ורגשותיה, וכעת, בהשראת ספר שיריה וביוזמת זוהר אביב ציירו אמני הגלריה העירונית בנתניה ציורים בהשראת סיפור חייה של שחר.

לפתיחה הגיעה שחר גרינשפן ובני משפחתה, סגנית ומ"מ ראש העיר שירי חגואל-סידון, המשנה לראש העיר אהרון אורגד, חברת מועצת העיר ציפי קפל, חברת מועצת העיר תרצה גרינפלד, הסופרת זוהר אביב, ראש מנהלת מרכז העיר עלוית פרוינד, מנהלת הגלריה ומפיקת הצערוכה מזל קותי וכמובן אמני הגלריה.

מתוך התערוכה | צילום: רן אליהו 

חברת המועצה, ציפי קפל, כתבה: "שחר, את מעל למילים שלך. את מעל ומעבר למילים שלך. את מחוללת השינוי, את מביאה בשורה, את החוט המחבר ותופר אותנו לריקמה אחת בתקופה כל כך פצועה בחברתיות הישראלית. את עצרת את העולם שעמד לשעה אחת מגסות הרוח, ממלחמות המקלדת, מאלימות, מכוחניות. את יצקת בשקט הבועט שלך השראה מזוקקת והבנה עד כמה החיים הם נסים ונפלאות.
כתבת באחד משיריך: "שאני מסוגלת להיות מרכז העניינים ולרתק קבוצת אנשים".
זה כל כך נכון, שחר, וכתבת 'והכי חשוב זה שיראו אותי רק עוד פעם אחת, בבקשה'. יראו אותך עוד המון, שחר. רק התחלת".

אוצר התערוכה, עדי יקותיאלי, מסביר את התהליך העומד מאחורי התערוכה: "זו הפעם השניה שציירי ׳מתחם תל חי׳ בנתניה יוצרים תערוכה בעלת תוכן חברתי מובהק, בגלריות בעלות תפיסה חדשנית מעצם מיקומן, שכן הם מציגים בחללים השמורים לחנויות אופנה, כחלק אינטגרלי מהמדרחוב המתחדש של מרכז-העיר נתניה. תערוכות המתקיימות במרחב ציבורי שאינו מוגדר כמתחם תרבות, הן בגדר תפיסה חדשנית שהתפתחה בנתניה לפני מעל עשור שנים כיוזמה של מנהלת מרכז העיר ובהמשך למדיניותה של ראש העיר מרים פיירברג איכר לעידוד האמנות בעיר. תפיסה זו מבקשת לטשטש גבולות בין מתחמי מגורים, מסחר ותרבות ולקיים ערך משמעותי ומיוחד בבואנו ליצור תפיסת עיר עכשווית ורלוונטית.

החיבור האנושי המתקיים בתערוכה מיוחדת זו הוא בין המשוררת, בת נתניה- שחר גרינשפן לבין ציירי ׳קבוצת תל חי׳. כל אחד מהם/הן לקח את ספר השירה של שחר- ׳הצלחות קטנות גדולות׳ כבסיס השראה ונקודת מוצא לעבודתו שלו. הם בחרו שיר, שורה, כותרת או צמד מילים אותם ׳הכניסו׳ לסטודיו שלהם. לא הייתה בכך כוונה שהספר יעבור תהליך איור במובן המסורתי של דימוי מול טקסט, כי אם בירור פנימי שיוביל לשיח משמעותי עבור אינטראקציה אנושית רגישה ומכבדת.

הצמצום ביכולות הפיזיות של שחר הוא שיצר אפשרות נוספת לבחינת ה׳מרחק׳ שקיים בין אנשים עם מוגבלויות, לבין אלו שמתפקדים ללא מגבלות לכאורה.

לא פעם אנו מגלים שמגבלות יוצרות אפשרויות משום שמחייבות חשיבה יצירתית שאינה צפויה. אלו החיים מתוך מגבלה,קושי ואתגר אינם יכולים להרשות לעצמם לדלג על רגישויות וניואנסים, מה שבהכרח מעצים את החוויות שעוברים.

נקודת המפגש הזו מומחשת בציורים שצוירו כתגובה ובהשראת הטקסטים של המשוררת הצעירה. גרינשפן (23) עברה, בליווי מורתה זוהר אביב, תהליך יצירה מופלא ורב עוצמה מבחינת האמת הטמונה בו.

שחר בכתיבתה הישירה, הפשוטה והמיוחדת מציפה ומעוררת הן את הקושי והאתגר והן את האופטימיות והתקווה. דווקא הצירוף הזה, יצר מנעד מאתגר לאמנים שהגיבו בפואטיקה משלהם, שלא פעם הפתיעה אותם בעבודות שיצרו אחרת מסגנונם הרגיל.

ללא ספק מפגש אנושי משמעותי מתקיים ביתר שאת עם השונה. אנו נוטים לשוחח ולחבור לאנשים הדומים לנו מבחינת האישיות, הרקע, הטעם, אלא שהשיח שמרתק, שמעורר ושמלמד יותר הוא זה שמתקיים עם השונים מאיתנו; שכן אז אנו זוכים לחשוב מחדש על תפיסות החיים שלנו, על ערכים אנושיים, על דעות, על מה נכון ומה לא, מה ראוי, מה חשוב ומה טפל.

אין ספק ש׳אמני תל חי׳ חוו חוויה מיוחדת של שינוי בזכות שחר ובזכות כתיבתה. עכשיו כשהם מוצגים לראשונה זה לצד זה לקהל הרחב, אנו תקווה שהתערוכה תמשיך לנדוד לקהלים רחבים נוספים.

תערוכה זו היא ניצחון מיוחד ושונה מזה שאנו מורגלים בו במציאות החברתית הרווחת בימינו. אל מול אלימות, מידור, אגרסיביות ודעות קדומות זהו ניצחון למושגים כמו אמפתיה, רגישות, איפוק, הקשבה ובמיוחד - רצון.
רצון למצוא את הנקודה המשותפת ממנה נוכל ליצור יחד, תוך נתינת דוגמה לדרך ששווה לנו כחברה ללמוד ולהפנים.
אולי אז לא נצטרך לקרוא להתנהגות אנושית במילה ׳ניצחון׳, שהרי אלו החיים כפי שהם צריכים להיות".