רקמה גדולה - תך ועוד תך

תערוכה מיוחדת במינה המציגה מיצבי רקמה ופסלים שנעשו במשותף על ידי מספר רוקמות נחנכה ביום שישי האחרון בגלריה על הצוק שבנתניה. האוצר עדי יקותיאלי: "תערוכה שיש בה שמחה ובריאות כמו בכולסטרול הטוב של הגעגוע"

צילום: נורית מוזס 

בפתיחת התערוכה נכחו חברת המועצה הממונה על האמנות תרצה גרינפלד , מנכ"ל היכל התרבות, בני אפרים, אוצר התערוכה, עדי יקותיאלי, מנהלת הגלריה על הצוק, אביבה פרץ, האמנים, האמניות ובני משפחותיהם וכן קהל שוחר אמנות/
תרצה גרינפלד, חברת המועצה, הממונה על האמנות בעיר: "אני מברכת על כל תערוכה בעיר ועל כל אמן שבוחר להציג את היצירות שלו בכל מקום ובכל זמן בעיר שלנו ובכך מקדם את העיר לעיר שוחרת אמנות. בשנה האחרונה פתחנו 3 גלריות במרכז העיר, 2 תערוכות בהיכל התרבות ועוד קודם לכן גלריה בבניין העירייה ועוד היד נטוייה. זוהי חגיגה לאמנות בעיר."
"פעולת הרקמה יש לה קצב איטי, מדוד, מתוכנן בדרכו, כזה שמאפשר השתהות אינטימית של חוט ומחט שיוצרים תך ועוד תך שרק הצטברותם יוצרת כתם" כך מתאר בעדינות עדי יקותיאלי, אוצר התערוכה 'רקמה גדולה' שתיפתח ביום שישי הקרוב בנתניה. התערוכה הצבעונית בצבעיהם של החוטים, צבעונית גם מבחינה אנושית, כשמקבצת אמנים ממגזרים שונים במנעד גילאים רחב במיוחד ועם סיפורי חיים מרתקים ומורכבים, שתמציתם המזוקקת מוגשת לצופים באמצעות אמנות מסורתית שמעוררת בכולנו געגוע למישהו או למשהו הראוי להיזכר על הטוב שבו.
לפני כארבע שנים יונה אלטרס החלה לרקום את ציוריי בעלה המנוח והאהוב- ישראל, שצייר אלפי ציורים בשנותיו האחרונות. תהליך ריקמת הציורים היה ליונה תהליך מתמשך של נחמה, תפיסה בשאריות החיים ובזיכרון המחשבות והרגשות שלו שהתגלו לה כשהיא ׳בקרבתו׳ כל יום מחדש. בכל שנה, ביום השנה, יונה ומשפחתה עולים לקבר ואוחזים בעבודות הריקמה החדשות מראים וחולקים. בשנה האחרונה יונה אלטרס רקמה 26 יחידות ריקמה מיצירותיו של ישראל ז”ל שחוברו לכדי רקמה אחת גדולה ויצרו תוצר יוצא דופן של טכניקה שלרוב נעשית בקנה מידה קטן בהרבה.
"כשהתבוננתי בעבודה המוגמרת לא היה לי ספק בייחודיות חווית הצפייה שמעניקה ושאותה קיוויתי שיהיה אפשר לחלוק עם אחרים" מספר עדי יקותיאלי:" כך הצעתי לרוקמות ולרוקמים נוספים ליצור לתערוכה זו עבודה חדשה, בה הם מהרהרים במושג ׳רקמה גדולה׳ וברוב המקרים יוצרים עבודה שהיא נקודת מפנה בתוך תהליך היצירה שלהם, שמאפשרת לקחת סיכונים, לשחרר במידה מסוימת, להשתמש באינטואיציות, לשהות באי-ודאות כדי לפתח שפה אמנותית ייחודית. רבות מן היצירות נעשו ממקום של אובדן וממקום של געגוע לקרובים". הוא מוסיף: "הרקמה הפכה בשנים האחרונות לטכניקת ביטוי רלוונטית בשיח העכשווי, לאחר שבמשך שנים התייחסו אליה כאומנות ולא כאמנות מה שהביא לכך שמדיום זה לא נידון בהקשרים של אמנות גבוהה."
ֿעדי מספר על חווייתו האישית: "אמנות הטקסטיל היא חלק משמעותי מהחיים ומההיסטוריה האישית-משפחתית שלי. אימי לאה היתה אורגת, אני עיצבתי שטיחים ורקמתי במשך 15 שנה, מה שהביא אותי לנסוע לקליפורניה שהייתה בירת אמנות הטקסטיל העכשווית בשנות ה-80. שם, בבית דודתי מריאן דנין, שהייתה מאמניות הטקסטיל המובילות בקליפורניה משנות השישים זכיתי שתהא לי מנטור הן כאמנית והן כאדם. מריאן נפטרה לפני כחצי שנה ויתכן שמתוך העצב והגעגוע שלי שהתחבר לרקמה של יונה נולדה תערוכה מיוחדת זו שזיכתה אותי להכיר אמנים ואמניות יקרים שמבורכים בכישרון וביכולת". הוא מסכם: "זוהי תערוכה שיש בה שמחה ובריאות כמו בכולסטרול הטוב של הגעגוע, והיא מייצגת את אלו שיש בהם העוצמה להראות את פגיעותם". 

האומנים המשתתפים בתערוכה: אביבה גדאי , אורי דרוקמן, אורית אפרים, אטלה איילאו, אטלה אלמו, אילנה רייטקופ, איריס אוליבר, אלמנש פרדה, אמי קנקה ולדרסקי / אמנון ליפקין/ אננו טקלה, אספו מסלה , גליה חי, דנה נחמד, היות קאסה, טאריק שיפראו, יטנורה בלטה, יונה אלטרס, יסמין אלעזר, יפה טרונך, ירדנה עציון, לילך צודקביץ, מירה שטרן, מלכה סנדקה, נולי עומר, צגה פקדה, שרה ליפקין, שרה קוסטיק, תמר לוי אלפסי.
הגלריה פתוחה בימים ב', ד', ה' מהשעה 10:00- 14:00 ומהשעה 17:00- 20:00
בימי שישי ושבת מהשעה 10:00- 14:00