כולם מדברים על השלכות החיסון לקורונה – בערוצי החדשות הדיווחים נמשכים, המספרים עולים ואין ספור עדכונים שוטפים על הסטטיסטיקה שמעמידה את כולנו במצב מעורער עוד יותר, ומבט חטוף בילדים שלנו יבהיר כי גם המצב בבית לא כל כך מזהיר. אז מה עם לדבר על השלכות המגיפה שלא הואילו בטובם לפסוח על ילדינו שלנו? 

טיפול בספורט

אילוסטרציה | שטרסטוק 

הקשיים הנלווים לתקופה הזו, משפיעים על ילדינו באופן ישיר. השהות המרובה שלהם בבית, מובילה לחוסר מעש, או לפחות לעשייה מזערית. הפיתוי ליפול לבטלה גובר, והקלות בה הם מוצאים תירוצים להרים ידיים ולהתחמק ממטלות הופכת לשגרה. שבירת האיזון בעקבות הפסקת הלימודים הפרונטליים, יצרו סביבה רדומה, מעוטת אתגרים, הן חברתיים והן לימודיים. והתוצר של מציאות כזו, יהיה ילד שלא יודע כיצד להתמודד מול רגעי משבר וכישלון, ילד שיהיה מרוצה אך ורק מסיפוק מידי וסף דחיית הסיפוקים שלו יקטן משמעותית.

לא אחת, אני נתקל בטיפולים בילדים שנתקפים בזעם פתאומי משום שנכשלו בתרגיל מסוים. הפחד מהכישלון משתק אותם והם מתקשים להתרומם מחדש. התגובה האגרסיבית שלהם היא נורה אדומה מהבהבת לכך שילדיכם פשוט התמכרו לסיפוק מידי, וכשמדובר בהפסד כלשהו התחושה שלהם משדרת אי נוחות וכעס פנימי שמשתלט ויוצא החוצה בצורה אלימה וקולנית. הסוד הוא לבחון ולנתח את הסטיאוציה, ולאחר שהסערה חולפת ונרגעו הרוחות, לגשת אל הילד ולהזכיר לו שבכדי לצלוח את אותו אתגר, יש להתמיד ולא לוותר. אפשר לתת לו דוגמא פשוטה כמו הפעם בה הוא למד לשרוך נעליים לראשונה למרות שהיה לו קשה, ללמוד לקרוא, או לרכב על אופניים.

במהלך עבודתי הגיעה אליי לאימון פרטני ילדה בת 12 שהוריה דיווחו על סף תסכול מאוד נמוך: "אנחנו משבחים אותה על כל ההצלחות שלה, ומקפידים שהיא רק תחווה חוויות של הצלחה. עוזרים לה בלימודים ומתקנים את מה שהיא עושה, כדי שהיא תקבל רק ציונים טובים ולא תחווה כישלונות. אבל ברגע שהיא נכשלת במשהו, היא מרימה ידיים ומפסיקה לנסות לעמוד במשימות שלה".
הנטייה של הורים להתמקד בהצלחות של ילדיהם ולמנוע מהם כל תחושה של כישלון, במטרה להגביר את ביטחונם העצמי, מאוד מובנת. גם במסגרת הספורטיבית, הרבה אנשים אוהבים להלל ניצחון על המגרש, ולהריע לקבוצה המועדפת. אולם, דבר זה עלול לעורר חרדה בקרב הילדים , שמא לא יצליחו בפעם הבאה, ולכן ינסו להתחמק מהמשימות הבאות. מחמאות ומתן פרסים על ביצוע והשתדלות יתרמו לשינוי עמוק יותר, בכך אתם מעודדים את ילדכם לנסות את התרגילים, תוך שימת דגש על הניסיון, המאמץ וההתמדה, וגובר הסיכוי שהם ייהנו ויתגייסו למשימה שוב ושוב.

הוו מודל לחיקוי

השאיפה של כל הורה היא להוות דוגמא ומודל לילדיו. אז גם אם מעדתם פעם אחת והגנבתם באישון לילה איזו חבילת שוקולד מהמקרר ביום הראשון לדיאטה, אל תגידו נואש. הילדים שלנו תמיד יבחנו את ההתנהגות שלנו ההורים וילמדו ממנה. דחיית סיפוקים היא עבודה מתמדת, היא מאתגרת בכל גיל, הפנימו זאת. במקום להתמקד ברף התסכול הגבוה של ילדכם ולצאת מהדעת בכל פעם שהילד מאבד עשתונות, וותרו על הביקורת, על הכעס ועל העונשים הרצופים, וחישבו כיצד ניתן לשנות את המצב, כיצד להקנות לו התמדה. בצורה כזו, אתם מעניקים לילד הזדמנות ליצור דפוס התנהגות חדש.
חלוקת התרגילים לתתי תרגילים תסייע לילד לעבור כל אתגר באופן מאוזן, הייאוש לא יגיע מהר כבתחילה, וכדי לתת לילד תמריץ כדאי להקפיד לנקוב במועדים בהם נסיים לראות למשל תוכנית טלוויזיה אהובה, כמו, "נשארו לנו רק עוד חמש דקות", או " פרק אחד ואנחנו הולכים לישון".

תרגיל סבלנות מעולה שאני מאוד ממליץ לנסות, הוא לבקש מהילד לעצום עיניים, ורק כששמו נקרא הוא רשאי לפקוח אותם ובו זמנית לתפוס את הכדור שנמסר אליו. על הילד לגלות איפוק, לא להתפתות להציץ, ולהמתין בסבלנות עד שהפרטנר לתרגיל יעביר לו את הכדור. הוא גם יאלץ לסמוך על הפרטנר שלו, ויותר מכך, בעיקר על עצמו. סביר להניח שיהיו פעמים בהם הכדור ייפול לרצפה לפני שידיו השיגו אותו, והוא יחווה כישלון. עודדו אותו להמשיך לנסות, לא לוותר לעצמו, וללמוד שהפסד הוא חלק מהדרך, וכי היכולת לחיות בשלום עם ההפסד חשובה מאוד. כאשר הילד יתחיל לפעול בניגוד ליצרים הטבעיים שלו, תדעו שבדיוק בנקודה הזו מתחיל בהדרגתיות תהליך לדחיית סיפוקים. תהליך בו הוא לומד להכיל תרחישים לא צפויים, תהליך בו הוא מבין שבריחה והימנעות מלעמוד מולם לא יפתרו את הבעיות בשטח, ושלעתים "המאבק בא על חשבוני ולא למעני".

תומר קמיל – מאמן ספורט טיפולי בקופת חולים לאומית ובעל קליניקה פרטית.

תומר קמילעל הכותב

תומר קמיל - מטפל באמצעות ספורט בקופת חולים לאומית ובעל קליניקה פרטית.

מאמרים נוספים שכתב תומר קמיל

ספורט טיפולי ככלי להתמודדות עם בעיות קשב וריכוז אצל ילדים