עדי ברר נהנתה בהייטק, אבל תמיד אהבה לכתוב. זה התחיל בבלוג אישי, המשיך בכתיבת שירים והלחנתם, והגיע לשיא עם ההרכב "LIZARDREAM" שיופיע בנתניה לרגל יום האישה. בין התייעצות עם בנותיה הגדולות על פתיחת עמוד באינסטוש להאזנה להרכב הרוק המושקע של שתי הקטנות, תנו לה רק להמשיך לשיר וליצור

עדי ברר

עדי ברר עם הלהקה 

אין דרך קלה יותר לומר זאת, אז למה לסבך? עדי ברר חיה את החלום. מהייטקיסטית מיושבת הפכה בשנה האחרונה לזמרת רוק, שמופיעה עם ההרכב שלה "LIZARDREAM" שמבצע שירים מקוריים באנגלית – את כולם כתבה והלחינה. ביום ראשון, ה-8 במרץ, תחבור עם חבריה להרכב "טרמולו" של היוצרת ליאור טל, למופע משותף בתיווכו של היכל התרבות לרגל יום האישה הבינלאומי בנתניה. המופע, שיתקיים במרכז כלי ההקשה הנושא את שם ההרכב של טל, ייקרא "שתי יוצרות - שמונה גברים" על מפגש מוסיקלי מרתק בעולם שרובו גברי, כשהמטרה היא מן הסתם לשים את הפוקוס על היצירה הנשית ולצד הביצועים ישתפו השתיים גם בתהליך היצירה הפרטי שלהן.

חלום של לטאה

לפני שצוללים לסיפורה היפה כשלעצמו של ברר, חובה לשמוע הסבר לשם המאוד לא שגרתי של ההרכב שלה. "התרגום היבש הוא חלום של לטאה, אבל זה לא נשמע מי יודע מה, אז עדיף לכתוב באנגלית", היא מספרת בחיוך בראיון ל"נתניה נט". "משמעות השם היא ששמעתי פעם סיפור על לטאה שהשתזפה בכיף בשמש, בעוד חיות אחרות חלפו על פניה והתבאסו שהיא לא עושה עם עצמה שום דבר. היא ענתה שהכל בסדר, אני לא ישנה אלא חולמת ומתכננת. המסר של הסיפור מאוד דיבר אלי ובעצם נתן לי אישור לצאת לדרך".

עדי ברר

עדי ברר עם הלהקה  "LIZARDREAM"

והיא יצאה, כמו אותה לטאה וכמו במוסיקה – בקצב שלה. אחרי שני עשורים בהם עבדה בתחום ההייטק, החלה ברר לכתוב בלוג אינטרנטי הומוריסטי על חייה בשם המושחז "משחילה מילה". מהשילוב של קריירה תובענית והורות לארבע בנות, דרך צחוק עצמי ועמו תרפיה. משם החלה לכתוב מוסיקה עבור חבר ולפתע הכל השתחרר. "כנראה שפתחתי איזה ברז שבכלל לא ידעתי שיש לי", היא מספרת. "זה התחיל ממילים ומהר מאוד הפך לשירים ולחנים. יצירה של ממש". לפני שנתיים הגיעה יום בהיר לעבודה והבינה שסיימה את דרכה. "זה לא היה מתוכנן, אבל כנראה הגעתי לרוויה", אומרת ברר. "אהבתי את העבודה, הייתי מוערכת מאוד וזה קרוב לבית, אבל החלטתי לקחת את הזמן לעצמי ולהתמסר למוסיקה". משהתמסרה, גילתה לשמחתה המון זמן פנוי לכתוב והלכה על זה בכל הכוח. ההמשך כלל הקלטת סקיצות באולפן של חבר בבית יצחק, ומשם הדרך למציאת נגנים שיתחברו לחומרים הייתה קצרה. לאחר עבודה משותפת של כשנה החלו להופיע בספטמבר האחרון ובקרוב יחלו לעבוד על סינגל.

מפיק, יזם וד"ר לספרות

עדי ברר, 45, נולדה בניו יורק ובגיל חמש עלתה עם משפחתה ארצה והתמקמה בנתניה, בה היא מתגוררת עד היום בצפון העיר. "אני נתנייתית גאה וקנאית לעיר שלי, עד כדי כך שהבאתי תל אביבי לגור בנתניה", היא מבהירה. "אחד הדברים שהכי הפריעו לי בנתניה הוא שאין עליה מספיק שירים, ואני נהנית להשחיל בשירים שלי אנקדוטות אישיות על הילדות שלי והחיים בעיר. זה אמנם באנגלית, אז אני קוראת לה "My Home Town", אבל כיף שאני יכולה לקשור לעיר שלי כתרים ולהחזיר לה אהבה". נשואה לעודד, הייטקיסט ומדריך אומניות לחימה, וכאמור אם ללהקה פרטית בת ארבע בנות – אורי (15), שני (12), כרמל (8) וזוהר (6). "המגדר אף פעם לא היה ביג דיל ולא הרגשתי מגבלות או תקרת זכוכית כי אני אישה", אומרת עדי. "המודעות הפמיניסטית היחסית שלי החלה כשמצאתי את עצמי אמא לארבע. את רואה דברים אחרת בתור מודל לארבע נשים קטנות ואחת הסיבות שיש לי דחף גדול לקדם את המוסיקה שלי היא לשמש להן דוגמה כדי שיוכלו בעתיד ללכת עם הרצונות שלהן. זו גם הסיבה שמרגש אותי מאוד להופיע ביום האישה בנתניה".

ההרכב של ברר כולל מלבדה גם בסיסט, גיטריסט ונגן תופים. כולם עוסקים בתחומים נוספים, שונים בתכלית ממוסיקה. הבסיסט, בועז וקסלר, הוא גם מפיק של סרטים וסדרות. הגיטריסט, תומר בלאט, יזם ומנהל פרויקטים, ואילו המתופף, יריב שילה, בן כתתה של ברר בתיכון שרת, הוא, תחזיקו חזק - ד"ר לספרות ומורה לתיאטרון. בנוסף, ניגן בעבר בעיקר "Heavy Metal" ועדי, הידועה גם כמשוררת ואנליסטית שהחלה במקביל ללמוד הוראת מתמטיקה לעל יסודי , מספרת שהחברים עדיין עובדים איתו על הסגנון הרך העכשווי.

איך המשפחה הגיבה לשינוי הגדול שעבר עלייך?

"קודם כל, זה ממש לא טרוויאלי לגבר שאשתו החליטה פתאום לפצוח בקריירת רוק ויוצאת בלילות להופיע בפאבים, אבל יש לי אחלה גבר עם ביטחון עצמי שיודע לפרגן. באשר לבנות, אני אמא לשתי מתבגרות ובאופן כללי, בגילן אמא זה הדבר הכי מביך שיש. היית צריך לשמוע את הצרחות וההיסטריה בבית כשביקשתי מהן עזרה לפתוח ללהקה עמוק באינסטגרם".

לפני שלושה שבועות הגיעו הבנות בהרכב מלא להופעה של שישי בצהריים בפאב "האוראנוס" בעיר. "הקטנות שלי ממש נכנסו לזה והקימו הרכב משלהן בשם "כלב פרא", מצהירה האם בגאווה. "הגדולות קצת פחות, אבל אמרו שהיה סבבה. אם עברתי את המבחן שלהן אני יכולה להיות שקטה".

מהן השאיפות לעתיד?

"מה כולנו רוצים בסך הכל? מישהו שישמע אותנו. אני רוצה להמשיך להשמיע את שעל ליבי. כשאתה רק כותב זו תרפיה, אבל כשמגיע קהל, שומע אותך ומזדהה עם המסר – ואוו, זו זכות ענקית. אני מאחלת לעצמי להמשיך וליצור וכמובן ליהנות מהמשפחה שלי".