הרגע בו החל הרעיון למיזם "מוסיפים על האור" היה כשאסתר דגן קניאל צפתה בתמונות של אורית מרטון

אורית-מרטון

באורית-מרטון 

המשך הסדרה "יוצרים עם מוגבלויות"

התמונות צולמו בערב בו הקריאו אומנים את שיריהם של יוצרים מקומיים עם מגבלות. "השמחה והאור שקרנו על פניה כאשר נקרא שירה [של אורית} מעל הבמה ריגשו אותי במיוחד" מספרת אסתר, "אור שהכילה פנימה כאילו כלוא היה ופרץ החוצה, באותו רגע הבנתי שאני רוצה לראות הרבה פנים מוארות ושמחות כאלה".
אורית נולדה בקיבוץ גת לפני כ-55 שנים עם שיתוק מוחין, שפגע קשות בכל מערכות גופה, בהן ראייה והליכה. עד גיל 30 היא גדלה בקיבוץ ולמדה בבית ספר רגיל. עם ההחמרה במצבה היא הגיעה למעון לנכים בנתניה והיא חיה בו עד היום. אורית כתבה שלושה ספרי שירה, וספר מחקר על קיבוץ גת, "הגידו בגת", וזכתה בפרס מטעם הקרן לקולנוע וטלוויזיה על תסריט שכתבה. אורית חברה באגודת הסופרים והמשוררים העברים.
תהליך הכתיבה של אורית מעורר פליאה והתרגשות. היא מחברת את השיר כולו בראשה, שורה אחר שורה. לאחר שהיא מסיימת בכתיבתו הוא עולה על דף הנייר. הכיצד? בתחילת הדרך היא הייתה מקלידה אותו על מחשב בעזרת אפה, כן, בעזרת האף שלה. אות אחר אות. כשכלו כוחותיה היא החלה להכתיב אות אחר אות למתנדבת. איך היא מצליחה לכתוב שיר בתוך מוחה? לאלוהים פתרונים.
השיר "אחת מכולם" הינו אחד משלושה שירים המתפרסמים באסופה. בתוך כל הכאוס והחושך העוטף את חייה מוצאת אורית את האור. היא הצליחה לפרוץ את המגבלות ולהשמיע את קולה בזכות האור שזרח מקרבה. לא בזכות אחרים, אלא בזכות גבורתה. גיבורה מהחיים.

אַחַת מִכֻּלָּם / אורית מרטון

בֵּין הַנֵּר הָעֲשִׂירִי שֶׁל חֲנֻכָּה
לַנְּשִׁיקָה הָעֲצוּבָה שֶׁל אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים,
שְׁעָתַיִם נְסִיעָה רְטֻבָּה וּשְׁחֹרָה מִפַּז,
הֵיכַל הַחֵרוּת חֲזָרָה אֶל הַכֶּלֶא.
אַךְ הַדֶּרֶךְ מוּאֶרֶת וְנֹגַהּ הַלֵּב
אַחֲרֵי חֲצִי יוֹבֵל שָׁנִים
נִצְּחוּ חַיַּי מִסְגְּרוֹת מֻגְבָּלוֹת,
וַאֲנִי שׁוּב כְּאַחַד הָאָדָם.
הַלַּיְלָה הַזֶּה לֹא בְּחֶסֶד אָבוֹת,
אֶלָּא בִּזְכוּת הָאוֹר שֶׁזָּרַח בְּקִרְבִּי,
וּמְבַקֵּשׁ לִזְעֹק אֶת עַצְמִי.