מסיבות סוף שנה- עד היכן?

כשאני שומע תלמידים אומרים את המשפט: "המורה, אולי נישאר היום בכיתה ונלמד? אין לנו כוחות לחזרות האלה יותר", רק אז אני מבין עד כמה מצבנו אקוטי. אם תלמיד מוכן להיוותר בכיתתו וללמוד, אז ככל הנראה שבהחלט הגזמנו.

בשנים האחרונות מסיבות סוף השנה במוסדות הלימוד השונים, הפכו למסיבות גרנדיוזיות, ומנקרות עיניים. מסיבות אלה צורכות משאבים יקרים, וזמן יקר עוד יותר.

כשאני שומע תלמידים אומרים את המשפט: "המורה, אולי נישאר היום בכיתה ונלמד? אין לנו כוחות לחזרות האלה יותר", רק אז אני מבין עד כמה מצבנו אקוטי. אם תלמיד מוכן להיוותר בכיתתו וללמוד, אז ככל הנראה שבהחלט הגזמנו.

"למען ה' תחייכו כשאתם שרים! כל ההורים יסתכלו עליכם בקטע הזה"

כבר מאמצע חודש מאי, מגיעים לבתי הספר: במאים, מפיקים, כוריאוגרפים, תקליטנים וסטייליסטים
התלמידים הופכים להיות עבדים שחוקים שכל מטרתם ומהותם היא לשעשע קהל צופים נלהבים על מנת שאלה ישבחו ויהללו את ההנהלה שדואגת להשקיע בבוגרי בית הספר.

הפקות אלה לא מביישות את הפקות הפסטיגלים האימתניים שבחנוכה, ולעיתים נדמה שמצפים מתלמידי כיתות ו' להיות טובים הרבה יותר מכל ג'וני דפ, ג'יימס בונד, או אנג'לינה ג'ולי.
המורים, כאילו שכחו שמהותו של בית הספר הוא מקום חינוך, צועקים על תלמידיהם: "למען ה' תחייכו כשאתם שרים! כל ההורים יסתכלו עליכם בקטע הזה" תוך כדי ניגוב זיעה קרה ממצחם.
אם תשאלו את דעתי, חוששני שירדנו מהפסים בכל מה שקשור לפעילויות סוף שנה. אנחנו לוקחים את החודשיים האחרונים של השנה, ובמקום לעבור תהליך של למידה, של הנאה או של כל דבר משמעותי אחר, אנו מעבידים את תלמידנו בפרך.

מישהו שם גבוה חייב להתעורר ולהבין שתלמידים הם אינם מריונטות על חוטים שניתן להפעיל במשיכת יד

ילדים בוכים בהיסטריה- האחד לא יודע לרקוד, והשנייה לא מוכנה ללבוש גופייה. אך כמובן שהמוסד לא שת את ליבו אליהם כי התכנית כבר קיימת ומי שלא מוכן לעמוד בה, שיפרוש.
דווקא בתקופה בה התלמידים בין כה וכה בלחץ מפני העתיד החדש שמתקרב ובא, אנו מוסיפים להם עוד לחץ נפשי חונק ומאיים בדמות מסיבת סוף שנה.
מישהו שם גבוה חייב להתעורר ולהבין שתלמידים הם אינם מריונטות על חוטים שניתן להפעיל במשיכת יד. כל תלמיד ותלמיד הוא עולם בפני עצמו. ודווקא בתקופה משמעותית וחשובה כמו סוף שנה, סוף פרק בחיים ופתיחת דף חדש, הייתי מציע שהתלמידים יעברו למידה משמעותית אשר תקנה להם כלים להתמודד עם הבעיות שיכולות לצוף בעתיד. במקום לגרום להם להיות בלחץ נפשי, לחץ שממילא קיים, אולי רצוי שדווקא בזמנים אלה הפעילויות יתבססו על כיף והנאה ולא על עמידה בשמש הקופחת של חודש יוני.

 

 

על הכותב: עדן קהלני, גרוש ואב לשניים, עוסק בהוראת חינוך מיוחד ונוער בסיכון ומוביל פרויקטים חברתיים 

בלוגים נוספים של עדן קהלני:

עד מתי נהיה חשוכים?

חופשה משמעותית או סיוט מתמשך?