סיפורם של רחובות בנתניה - רחוב משה לב עמי

רחוב משה לב עמי נמצא בשכונת אפריים. הרחוב קטן וצנוע ומשני צידיו מתנהלת בניה מסיבית של בנייני מגורים

משה לב עמי ז"ל

נראה שבחירת הרחוב על שמו של משה לב עמי, נעשתה באופן מושכל ורציני. משה היה צנוע ושקט, משכין שלום ולוחם אצ"ל לשעבר, שהונצח ברחוב, שהיה בעברו מושב חקלאי "רמת טיומקין" ומעוזם של אנשי אצ"ל בנתניה. הם התאמנו בחצרות הבתים והפרדסים והטמינו בהם כלי נשק. משפחתו של משה הגיעה לרמת טיומקין בשנת 1943.

כך זה התחיל

משה נולד בשנת 1913 במושבה הרטוב שליד בית שמש למשפחה מבוססת ומשכילה שהקימה והפעילה מתקנים תעשייתיים כגון טחנת קמח, בית בד ומחצבה. באוגוסט 1929 (פרעות תרפ"ט), עקרה משפחתו לפתח תקווה ומאוחר יותר עברה לנתניה.
משה למד בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל" ועם סיום לימודיו בשנת 1939 הצטרף לאצ"ל. ב-1941 נעצר על ידי הבריטים לכשלוש שנים. את בתו שרה ראה בפעם הראשונה כשבאה לבקרו במעצר והיא בת שנה וחצי. המשפחה מספרת כי לקראת המפגש גילף משה מחתיכה של עץ זית צורת "צבי". לפני הביקור הוא "הודיע" לחבריו לכלא שהוא הולך לעשות ניסוי: הוא יושיט לה את הפסל, אם היא תושיט את ידה השמאלית ליטול אותו היא אכן בתו, שכן זהו אחד מסימני ההיכר של אחדים ממשפחתו. שרה לא אכזבה אותו.

משה לב עמי מקבל את פרס יקיר העיר 

פעילותו הציבורית

משה היה מעסקניה הבולטים של הסתדרות העובדים הלאומית וציר בוועידת היסוד שלה. הוא כיהן בתפקידים שונים במוסדותיה והיה ממקימיה של קבוצת הכדורגל "בית"ר" נתניה.
למעלה מ-50 שנה היה חבר הוועד ב"רמת טיומקין" וכמזכיר הוועד 20 שנה. היה שותף לניהול המו"מ על אדמות המושב, שכנע את התושבים שהעריכו אותו והאמינו ביושרו לחתום על החוזה עם "מקרקעי ישראל" ודאג לממש את זכויותיהם.
בשנת 1980 היה חבר בוועד המנהל של היישוב "גנים", יישוב קהילתי שהוקם קרוב לג'נין. משה סיפר שהוא לא ידע אף פעם מה השכר שקיבל, כי הוא העביר את המעטפה ישירות למח' ההתישבות שבהסתדרות הבינלאומית. משה ומשפחתו תרמו כספים רבים למקום ועזרו להקים את בית התרבות ביישוב הקרוי על שמו של אחיו, יוסף לוי ז"ל, שהיה מפקד מחוז תל-אביב ונפל בהתקפה על שחרור יפו בשנת 1948.

אמונה באדם – זה שם המשחק

משה היה היועץ התעסוקתי הראשון בנתניה והתאים למקצוע כמו כפפה ליד. הוא הפנה נערים ונערות ללמוד מקצוע ועזר להם לצאת ממעגל העוני ולעיתים אף ממעגל הפשע. הוא האמין בנוער שהגיע אליו וביכולותיו וידע איך לרכוש את אמונתו ואהבתו. אחת הנערות שתמך בה הגיעה להלוויתו וסיפרה שהוא היה לה כאב. היריעה קצרה מלספר את כל הסיפורים והמקרים שטיפל בהם, אך פטור בלא כלום אי אפשר. לכן שני סיפורים המייצגים את דרכו.
"אתה נותן לי לעבוד במכונאות או שאני הופך לך את השולחן", איים עליו פעם אחד הנערים. "לא נבהלתי" סיפר משה למשפחתו ובסבלנות אין קץ בירר מדוע הנער כועס כל כך. יחד הם בדקו איזו תעסוקה יכולה להתאים לו תוך הבטחה שאם הנער לא ימצא את מקומו שיחזור למשה והוא יעזור לו. הנער לא שב אליו.
במקרה אחר הגיעה אליו נערה בת 18 שביקשה ללכת לקורס צילום, קורס שלא היה קיים במשרד העבודה. כשמשה הבין שזהו חלומה הוא נסע למשרד העבודה בתל אביב ולאחר שכנועים רבים השיג לה אישור ללמוד. בגמר הקורס פתחה הנערה אולפן צילום בתל מונד.

איש משפחה

ליד משה עמדה חנה, אישה גדולה אף היא, שתמכה ותרמה מזמנה ומיכולותיה לאחרים. חנה התנדבה בארגונים אחדים כגון "עמותת אנוש", "האגודה למען החייל" ועוד. בזכות פועלה קיבלה בשנת 1995 את אות "יקיר העיר".
נכדיו וילדיו העריצו אותו. הוא וחנה גידלו ארבעה ילדים: אליהו, שרה, אהובה ויוספה, שנקראה על שם אחיו שנהרג. ילדיו המשיכו את דרכם בהתנדבות. שרה מספרת שהייתה לה הזכות לשהות עם אביה יותר מתמיד אחרי שיצא לגמלאות. בעבודתה כמורה למוסיקה בגנים הוא הסיע אותה מגן לגן, המתין לה חצי שעה והוביל אותה לגן הנוסף. "זו הייתה תקופה נהדרת עבורי" מספרת שרה. "דיברנו הרבה והקשר בינינו התחזק עוד יותר".

ואהבת לרעך כמוך

גם אחרי שפרש לגימלאות המשיך משה לתרום לחברה. לדוגמה: הוא ליווה וטיפל כ-6 שנים באדם חולה. הוא ביקר אותו, קנה לו מצרכים, בישל וניקה את חדרו. הוא יצא איתו לטיולים ואף הצליח להשיג עבורו הכרה כנכה צה"ל, דבר שאיפשר לו לסיים את חייו בכבוד. זאת ועוד, משה התנדב לעזור לתלמידי החינוך המיוחד בבית הספר "יהודה הלוי", נתן את נשמתו והצליח עמם.
משה פעל על פי הכתוב "ואהבת לרעך כמוך". הוא נהג לומר "אינני מסיונר ואינני כופה על הזולת ללכת בדרכי".
בשנת 1990 הוענק עיטור "יקיר העיר" למשה, על פועלו.
הוא נפטר בשנת 1998. יעקב צור בנו של חברו הלל, עוד מימי "מקווה ישראל" ספד לו: "משה מייצג בעינינו את הדור של החולמים והלוחמים, מקימי המדינה ומעצבי דמותה, דור שלצערנו הולך ופחת. אדם שאיפיינו אותו אהבת הארץ ואהבת האדם, הדר וצניעות גם יחד, יושר פנימי וכנות. נאמנות לרעיון ומסירות לחברים. אדם שגם בשעות קשות הקפיד ללכת בדרכו הישרה, להתמיד באמונתנו ולשמור על ערכיו".
יהא זיכרו ברוך

רחובות נוספים בנתניה

רחוב יוסף שר טוב

רחוב הרטום

רחוב אהרון אהרונסון

רחוב דונה גרציה

רחוב נתן קומוי