יוספה נולדה בעיראק לפני כ-83 שנים. בגיל חמש נדבקה באבעבועות שחורות והתעוורה "אני לא מפגרת – אני רק עיוורת" אמרה

יוספה-אבודגהיוספה-אבודגה

יוספה אבוגדה 

המשך הסדרה "יוצרים עם מוגבלויות"

יוספה אבוגדה עלתה לארץ עם משפחתה בהיותה כבת 10 ורוב חייה עברו עליה בנתניה. יש לה שני בנים ושישה נכדים. בעלה נפטר לפני 24 שנים. היא עבדה בספרייה לעיוורים, פעילה חברתית, חברת הנהלה בארגונים. פועלת למען קהילת העיוורים בנתניה ובכל הארץ. מרצה ומספרת את סיפור חייה לקהלים שונים.
"גדלתי במשפחה חמה ואוהבת. בשנות החמישים עלינו לארץ היישר למעברה בשער העלייה. הסביבה השתנתה, החברים שלי השתנו והיה לי מאד קשה להתאקלם. רק לאחר שעברתי ללמוד ב"בית חינוך לעוורים" בירושלים התחלתי לחוש טוב יותר" מספרת יוספה.

אומרים שאני דומה לאימא

את הסיפור "אומרים שאני דומה לאמא" סיפרה יוספה בערב "חיים שכאלה" שנערך לכבודה ב"יד שרה". להל"ן חלק מסיפורה:
"אימא הייתה הגיבורה שלי. אני זוכרת אותה מתעוררת עם עלות השחר, יוצאת לעבודה, עבודה שרק היא ידעה לעשות, אף על פי שלא הייתה לה שום השכלה. היא פתחה עסק של משכֹּונוֹת. הייתה מלווה כספים לאנשים הזקוקים למזומנים, ובתמורה הם היו מפקידים בידיה תכשיטי זהב. לאחר זמן שנקבע מראש, הם היו חוזרים ומחזירים לה את הסכום שלקחו בתוספת ריבית, והריבית הייתה שכרהּ ועמלהּ.....
היום גם אני פורצת דרך, מקבלת אחריות ולא מוותרת, מסייעת לאחרים, מגשרת, פותרת בעיות, מתנדבת, מסייעת לחלשים. וכאשר אנשים מכנים אותי "אשת חיל" ושואלים מאיפה האומץ, החוכמה והיוזמה, אני נזכרת באימא רג'ינה הגיבורה שלי. אני יודעת שהיא מביטה בי מלמעלה וגאה בי".

בחיים לא הרגשנו שאמא שלנו עיוורת

לשאלתי האם את הכוח קיבלה מאמה היא עונה: "מאמא למדתי שאסור לוותר. את הכוח נתתי בעצמי. כשההורים שלי לא היו בבית הייתי יוזמת, מטאטאה ומנקה. בעיראק הייתי מנהיגה של חברת הילדים ושיחקתי עמם אפילו מחבואים וחמור חדש. כשילדיי היו קטנים הם אמרו לשכנה שלי, שאף פעם הם לא הרגישו שאמא שלהם עיוורת. השתתפתי בכל אספות ההורים של הילדים, עזרתי בשעורים ויצאתי עמם לטיולים. עשיתי כל דבר, אפיתי וניקיתי ובישלתי וכיבסתי. עד היום, בכל יום שישי כל המשפחה שלי מגיעה אלי ואני מבשלת לכולם. כל אחד מקבל מה שהוא רוצה".
יוספה סיפרה לבקשתי סיפורים מיוחדים הקשורים לעיוורונה ובחוש ההומור החד שלה היא סיפרה:

אמא רואה בידיים - אנקדוטות

• "כשהילדים שלי היו קטנים הייתי אומרת להם שאמא לא רואה בעיניים אלא היא רואה בידיים. הם היו לוקחים לי את הידיים ואומרים לי: 'אמא, תראי, תראי'.
• באחת הנסיעות באוטובוס לעבודה בהרצליה העירה לי אחת הנוסעות שאני לבושה יפה ושאלה אותי מי מלביש אותי. עניתי לה: סבא שלי מלביש וסבתא נותנת לי לאכול".
• בפגישות של יוספה עם ילדי וילדות בתי הספר בהן סיפרה על מוגבלותה, היא איפשרה להם לשאול כל שאלה שהם רצו. אחד הילדים תהה איך היא יודעת אם השמלה שלה קרועה וענתה "איך אמא שלך יודעת? יש לה עיניים מאחורי הגב"?
והיא מספרת על אדם שהציע ו"הכריח" אותה לשבת למרות שלא רצתה, ומסבירה שאם רוצים לעזור לה לחצות את הכביש שיתקרבו אליה ויציעו בשקט כדי לא להבהיל אותה, ושיסבירו לילדים שמביטים בה ושואלים מדוע היא עם מקל ולא ישתיקו אותם. ומסיימת בבקשה שגם אם היא נמצאת עם חברה למשל, שיפנו אליה ישירות ולא דרך חברה. "אני לא מפגרת אני רק עיוורת". 

יוצרים נתנייתים נוספים

אורית מרטון

אבשלום גרשון

שחר גרישנפן