"מוסיפים על האור" והפעם היוצרת רינה מזרחי

מה אומרים לאישה שהתעוורה בגיל שלושים כתוצאה ממחלה ברשתית, והפכה למשותקת בארבע גפיה בגיל 47, כתוצאה מתאונת דרכים?

רינה מזרחי 

המשך הסדרה "יוצרים עם מוגבלויות"

 אני מצלצלת ואת הדלת פותחת לי מריה אחת משתי המטפלות. הדירה מוצפת אור והים הכחול מתנוסס לו אי שם באופק, כתמונה. רינה מקבלת את פניי במיטתה בברכה ובצהלת שמחה. "נוח לך? רוצה לשתות משהו"? ומבלי שהיא ממתינה לתשובה היא מבקשת ממריה שתגיש לי שתיה ופיסת עוגה שנשארה לה מיום ההולדת שחגגה בסוף השבוע שעבר. ברגע, המבוכה הסתיימה ורינה החלה לספר את סיפורה בשטף דיבור.

אין צירוף מקרים בחיים

עוד בהיותה בצבא חשה רינה שהיא מתקשה בראייתה, במיוחד בלילה. היא נשלחה לתל השומר, עשתה בדיקות ולא הלכה לקבל אותן. גם בית החולים לא שלח אליה את התוצאות. "את התוצאות קיבלתי רק אחרי שהגעתי לרופא אחרי הצבא. ומה היה כתוב שם? 'הנ"ל אינה כשרה לשירות בצה"ל'. שמחתי על האיחור. הצבא היה עבורי נפלא. מהמילואים כבר שוחררתי!" היא מספרת.
כשהייתה בת עשרים הגיעה שוב לרופא שבישר לה כי צפוי לה עיוורון "בעוד עשרים שנה", במציאות היא התעוורה עשר שנים אחרי כן. בינתיים הקימה משפחה עם חיימון בעלה ויחד נולדו להם שלושה בנים. הם גרושים אך בקשר מצויין עד היום.
אין צירוף מקרים בחיים מסבירה לי רינה. לא בכדי לא קיבלתי את תוצאות הבדיקות הרפואיות כשהייתי בצבא. התאונה אירעה כי הייתי היחידה שיכלה לארח בני משפחה מחו"ל ובדרך חזרה מהמסעדה פגעה בנו מכונית. אחרי התאונה חיפשתי דירה עבורי. עד אז גרתי בשכירות בפנטהאוז בבניין שהתרגלתי אליו. אחרי חצי שנה של חיפושים ופחדים שמא לא אמצא דירה מתאימה התפנתה הדירה באותו בניין בקומה שביעית. בתקופת הקורונה חיפשנו דירה לחיימון והראשונה שקפצה ביד2 הייתה בבניין קרוב אלי שהכרתי". והיא חוזרת כמנטרה על המשפט: "אין צירוף מקרים בעולם".

'אז למה זה קורה לך?' אני לא מתאפקת לשאול, והיא עונה ללא היסוס: "בהתחלה נתתי לעצמי שנתיים לחיות ואם לא אראה שיש משמעות בחיי 'אסיע' את כיסא הגלגלים שלי לתוך הים. שום דבר לא היה יציב. עד שהתרגלתי למצב אחד נפלתי שנית, כמו סיזיפוס [מתייחסת לסיפור מתוך המיתולוגיה היוונית. נ.א.] שגלגל את האבן במעלה ההר וכשהגיע לראשו האבן התגלגלה למטה, וחוזר חלילה. היום אני יותר יציבה, יש לי דירה, אני בקשר טוב עם ילדיי, עם חיימון אני נפגשת פעמים רבות ואני מוקפת בחברות, במטפלות ובעובדים סוציאליים שעושים הכל כדי שיהיה לי נוח בחיים".

גם לשיטת "ימימה", שיטה העוזרת לאדם לקבל את עצמו כפי שהוא ולמצוא את כוחותיו (ועוד הרבה מעבר לכך), רינה הגיעה במקרה. חבר סיפר לה על השיטה והיא גייסה מדריכה לפתוח אצלה בבית קבוצה. "הם ישבו על כיסאות ואני שכבתי במיטתי" היא צוחקת.
לאסופה מסרה רינה שני סיפורים. האחד מתאר כיצד היא תומכת בזוג המתקשה בתקשורת אחד עם השניה והסיפור השני מתאר את המאבק שהיא מנהלת עם התלאות בחייה.

להלן קטע מסיפורה המרגש: 

ובחרת בחיים / רינה מזרחי

".....אני עיוורת, משותקת ארבע גפיים. מוגדרת סיעודית וחסרת ישע. האומנם?
יודעת לנהל את חיי בלי עיניים, בלי ידיים ובלי רגליים. כמובן, עם עזרה, הרבה עזרה. אך אני הנווטת.
אני גם יודעת לתמרן בין האור והחושך שבחיי. כשחשוך לי מדי, אני מחפשת את האור. כשמואר לי מדי, אני מחפשת את החושך כדי להירגע.
לפני כמה שנים הייתי בטקס רוחני, ושם שקעתי בעלטה כבדה. ידעתי שאני בגיא צלמוות. אמרו לי: אל תפחדי. עניתי: אני לא פוחדת, ולעצמי: כי אתה עימדי.
באותו טקס התגלו לפניי באותיות זוהרות המילים "ובחרת בחיים". בחרתי".
רינה בחרה בחיים! 

יוצרים נתנייתים נוספים

אורית מרטון

אבשלום גרשון

שחר גרישנפן

יוספה אבוגדה