סיפורם של רחובות בנתניה - רחוב יונה בוגלה

רחוב יונה בוגלה והצדעה לחג הסיגד.
הרחוב נמצא בשכונת דורה. באמצע הרחוב נמצא "מרכז בית ידידות ליוצאי אתיופיה", שמרכז את הפעילות למען הקהילה

יונה בוגלה

אנשים, שהכירו את יונה בוגלה ואת פועלו טענו, שהוא נחשב כהרצל של האתיופים, בעל חזון ומנהיג.

יונה בוגלה (בן נפתלי) 1908-1987

איש ציבור יהודי ממוצא אתיופי, שניהל את רשת החינוך של "ביתא ישראל", שמה המסורתי והרשמי של הקהילה האתיופית. הוא נולד בכפר היהודי וולקה הסמוך לעיר גונדר. בילדותו היה רועה צאן וב-1921, עם בואם של ד"ר יעקב פייטלוביץ' ופרופ' עמנואל תאמרת לביקור בכפר השתנו חייו. בוגלה עזב בעקבותיהם את כפרו והחל במסעות למקומות שונים בעולם, כולל בישראל, בהם למד ולימד לימודי עברית ולימודי קודש. הוא תרם לחיזוק "ביתא ישראל" בהקמת מוסדות חינוך, פתיחת מרפאות, הקמת בתי כנסת ומרכזים חקלאיים באתיופיה, ובמקביל פעל במרץ, תוך יצירת קשר עם גורמים ישראליים לקראת עלייה למדינת ישראל.
באוגוסט 1979 דאג משרד החוץ הישראלי להוציא את יונה מאתיופיה עקב הגבלות שהטילה הממשלה האתיופית על היהודים. הוא הצטרף לארגונים שפעלו למען עליית הקהילה ועזר לעולים החדשים להתאקלם בארץ. שמונה שנים מאוחר יותר, באוגוסט 1987 נפטר. הוא נקבר ליד מורו, פרופ' עמנואל תאמרת, בחלקת גדולי האומה בהר המנוחות בירושלים.

יונה בוגלה

חג הסיגד – מקורו של החג

הערב, יום שלישי ה-26 בנובמבר, תחל הקהילה האתיופית בארץ לחגוג את חג הסיגד. החג חל חמישים יום בדיוק אחרי יום הכיפורים ובו מחדשים חברי קהילת "ביתא ישראל" את הברית עם ישראל ועם האלוהים.
ההשראה למנהגי החג לקוחה ממעמד דומה, שאותו קיימו עזרא ונחמיה בירושלים בימי שיבת ציון, במאה ה-6 לפני הספירה. מטרתו הייתה להגן על הקהילה ולשמר את זהותה באמצעות שיבה למעמד הר סיני וקבלת התורה. 

החג באתיופיה

באתיופיה נחוג הסיגד בכפרים מרכזיים, אליו התאספו יהודים מכפרים מרוחקים יותר. לאחר הטהרות בנחל הקרוב, לבשו יהודי הקהילה בגדים לבנים והכינו מאכלים לקראת הסעודה המפסקת שלאחר הצום. בשעות הבוקר הקסים, המנהיגות הרוחנית של יהדות אתיופיה, נשאו את ספר התורה, הקרוי ספר ה"אורית" (מלשון "אוריתא בארמית) ועלו להר ואחריהם עולים שאר חברי הקהילה. לעיתים היו נושאים אבנים על ראשם או על כתפיהם כהכנעה בפני האלוהים וזכר לחורבן בית המקדש. ההר שנבחר סימל את הטוהר ואת עליית משה להר סיני. יהודי אתיופיה האמינו כי שמירה על מצוות ה' יובילו להגשמת חלומם לשוב לארץ ישראל ולירושלים. נראה כי מעשיהם היו טובים, בקשתם נענתה והם הגיעו לארץ.

חג הסיגד בארץ

בשנת 2008 התקבל בכנסת חוק הקובע את הסיגד כיום חג רשמי וכיום בחירה. נבחרו שני מרכזים ראשיים בהם מתכנסים החוגגים, שניהם בירושלים. האחד בטיילת אשר בארמון הנציב, משם ניתן להשקיף על הר הבית והשני ברחבת הכותל המערבי. חלק מקהילת האתיופים עדיין צם, במיוחד המבוגרים. גם בארץ ניתן לראות את השמחה ולצפות בריקודים ובשירה המלווים בתופים ובכלי נגינה נוספים.

חג הסיגד ביטוי והזדמנות לאחדות

אחד מסממני החג הינו אחדות ישראל. רבים מאזרחי המדינה מכירים את החג רק בשמו ויודעים לשייך אותו לעדה האתיופית. מדינת ישראל היא מדינה של מהגרים. אבותינו הגיעו לארץ בתקופות וממקומות שונים בעולם. זוהי יופייה של הארץ וזהו יופיים של אזרחיה: על המנהגים השונים, השפות המתערבבות, המאכלים, הלבוש וטקסי הדת. ראוי שכל עדה תשמר את מנהגיה וחגיה ותשמח עליהם. חג הסיגד יכול להוות הזדמנות להציג את המורשת העשירה ואת התרבות היפה שקיימת בחברה האתיופית. מערכת החינוך צריכה לאפשר לילדי העדה להציג את החג ואת המשמעויות שהוא חובק בתוכו. גם בני העדה צריכים לעשות מאמצים, לא לוותר ולהתגאות במורשתם.
מאז ומתמיד שמרו בני העדה על היהדות. נכון, לא תמיד באותה דרך ש"מקובלת" על החברה הדתית שב-mainstream, אך זה לא אומר כי דרכם אינה נכונה וראויה. יש יותר מדרך אחת להיות יהודי. השונות בין הזרמים השונים ובין העדות השונות יכולה רק להעשיר את התרבות היהודית הענפה.

ובחזרה ליונה בוגלה

חלומו היה להציל את שארית הפליטה שנשארה באתיופיה ולהעלות אותה לארץ ואכן הוא הספיק לראות בסוף ימיו את פירות הצלחתו.

רחובות נוספים בנתניה

רחוב לאה גולדברג

רחוב הלבנון

רחוב הקליר

רחוב מעפילי אגוז

רחוב משה לב עמי

רחוב יוסף שר טוב

רחוב הרטום

רחוב אהרון אהרונסון

רחוב דונה גרציה

רחוב נתן קומוי