רחוב אליהו התשבי נמצא בשכונת ידין, שכונת דורה לשעבר. זוהי סמטה קטנה השוכנת לרחובות מלאי רוח נבואה כשמואל, ירמיהו, ישעיהו, יחזקאל, ואפילו ברוריה שאמנם לא הייתה נביאה אך הייתה ועדיין אישה מוערכת מאד ביהדות

רחוב אליהו התשבי

רחוב אליהו התשבי | צילום: נורית אלדר

ריצפת רחוב אליהו התשבי עשויה מאבנים משתלבות ומשני צדדיה בתים חד קומתיים הצמודים זה לזה. גדרות מפרידות בין בית לבית. כדי לחצות את הסמטה יש לעבור לא יותר ממאתיים צעדים. חנוכייה גדולה מוצבת בקצה הקרוב לרחוב אלישע ובצד השני ניצב שלט שמצביע על קיומה של מדרשיה אהל חנה "את יופיה". ניתן לומר שלסמטה יש פוטנציאל לא ממומש. וחבל!

עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה...." (שיר השירים, ח, )6
...אַךְ אִם פַּעַם תִּהְיִי צוֹחֶקֶת
בִּלְעָדַי בִּמְסִבַּת מְרֵעַיִךְ,
תַּעֲבֹר קִנְאָתִי שׁוֹתֶקֶת
וְתִשְׂרֹף אֶת בֵּיתֵךְ עָלַיִךְ. (נתן אלתרמן ניגון עתיק)

שירו של אלתרמן עוסק באהבה (חונקת מה) ומסתיים בשריפת בית אהובתו עקב קינאה. לא בכדי קורא אלתרמן לשיר "ניגון עתיק". הקנאה היא עתיקת יומין והיא חונקת אותנו עד היום, אם במישור האישי כך גם בקנאות הדתית הסובבת את החברה הישראלית. סיפורו של אליהו הנביא הינו סיפור של קנאי דתי הפועל נגד העם אותו עליו להנהיג ולחבוק. קנאות הנוגדת את התפיסה האמונית שבתנ"ך.

רחוב אליהו התשבי

רחוב אליהו התשבי | צילום: נורית אלדר

מי אתה אליהו הנביא?

הרקע ההיסטורי לסיפורי אליהו הוא מלוכתם של אחאב, אחזיה בנו ואשתו איזבל בישראל. מחד, זוהי תקופה של פריחה כלכלית ומדינית, ומאידך גיסא הינה תקופה של פריחה של העבודה הזרה בארץ בעידודה של המלכה איזבל. במציאות זו מופיע פתאום אליהו הנביא והמידע היחידי עליו מציין שהוא הגיע מהעיר תשב שבגלעד. יש לציין שגם הסתלקותו מעל האדמה נעשית באופן פתאומי כשהוא עולה השמימה. הסופר המקראי מספר לנו סיפורים אחדים על אליהו כגון: האישה האלמנה בצרפת ונס השמן והקמח והחזרת בנה המת לחיים, בריחתו פעמיים על נפשו, מעמד הר הכרמל וההתנצחות עם עובדי הבעל ושחיטתם, הריגת השליחים ששולח אליו אחזיה ועוד כהנה וכהנה. הקורא את הסיפורים מוצא נביא קנאי לנפשו ולחייו וקנאי לה'.

קַנֹּא קִנֵּאתִי לה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת

במפגש הראשון עם אליהו הוא מנבא על בצורת: "...חַי-יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, אִם-יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר--כִּי, אִם-לְפִי דְבָרִי". (מל"א,יז'1) לא מדברי אלוהים אלא מדבריו הוא. מאוחר יותר הוא מודיע על ביטול הבצורת, וגם כאן לוקח את התהילה אליו.

לאחר מעמד הכרמל ושחיטת נביאי הבעל מבקשת איזבל להמיתו והוא בורח למדבר ורוצה למות. על פי דרישת מלאך הוא עובר לחורב ושם, בַּמָּקוֹם בו ניתנה התורה לעם ישראל, מגיעה קנאותו לשיא. כתשובה לשאלתו של האל מה הוא עושה שם, [במקום להימצא בין העם נ.א.] עונה אליהו: קַנֹּא קִנֵּאתִי לה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... (שם, יט' 9).
אכן, הקנאות הינה אחת מתכונותיו של האל, יחד עם זה שוכח אליהו שהוא גם אל רחום וחנון. חז"ל מתמודדים עם הכתוב וטוענים שאליהו איננו צריך ללחום את מלחמתו של האל ורומזים שבמקום שיהיה שקוע בעצמו ויאשים את העם הוא צריך לדאוג לו.

לֹא בָרוּחַ יְהוָה;.. לֹא בָרַעַשׁ יְהוָה... לֹא בָאֵשׁ יְהוָה; [אלא ב] קוֹל דְּמָמָה דַקָּה".

אליהו הינו עצמאי במעשיו. הוא יוזם, מפרש כרצונו את דברי האלוהים ומנכס את הניסים לעצמו. הוא מקטרג על העם, מזמן להם את העונש ובורח כשלא נוח לו. אלוהים מתגלה לאליהו ומבקש ללמדו צניעות וחמלה: הוא מופיע בפניו לא ברוח, לא ברעש, לא באש אלא בקול דממה דקה. אולם כשהוא רואה שאליהו לא הפנים את השיעור הוא מפטר אותו ושולח אותו למשוח את אלישע לנביא תחתיו.
השיעור שלמד אליהו על בשרו ואולי זהו שיעור, שכל אדם צריך ללמוד, שקנאות קיצונית איננה מן הרצוי האלוהי. לא קנאות לאידיאולוגיה, לא קנאות לאדם ואף לא קנאות לאלוהים עצמו, במיוחד אם היא באה על חשבון העם.

התיקון של אליהו

אליהו הנביא מלווה אותנו במועדים שבלוח השנה. במוצאי שבת נהוג לשיר מזמורים שבהם הוא נזכר, בליל הסדר מוזגים יין בכוס מיוחדת, אותה אנו מוציאים פעם בשנה לכבודו ובברית מילה מציבים כיסא מיוחד המיועד רק לו. בילדותי דמיינתי לי את אליהו כסבא עטור בזקן לבן ובעיניים שמביעות אך טוב.
הכיצד הפך נביא אגוצנטרי, קנאי קיצוני וחסר האמפטיה והחמלה לדמות חיובית עד כדי שיש הרואים בו את המבשר לקראת בואו של המשיח?
חז"ל התמודדו עם שאלה זו והסבירו כי האל שולח אותו שנה בשנה, שבת בשבת, כדי שיווכח ויראה כי עם ישראל לא עזב את בריתו של ה', לא את הברית האישית בהכנסת הבן הילוד לברית אברהם ולא בליל הסדר, זכר לברית הלאומית שנכרתה ביציאת מצרים בין האלהים לעם. ואולי הנוכחות שלו בחיינו מזכירה לנו ש: "עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה" (שיר השירים, ח, 6)

האם גם אנו, החברה הישראלית היום, יכולים לעשות את התיקון כאליהו?

 

רחובות נוספים בנתניה

רחוב נעמן בלקינד

רחוב דון יצחק אברבאנל

רחוב יונה בוגלה

רחוב לאה גולדברג

רחוב הלבנון

רחוב הקליר

רחוב מעפילי אגוז

רחוב משה לב עמי

רחוב יוסף שר טוב

רחוב הרטום

רחוב אהרון אהרונסון

רחוב דונה גרציה

רחוב נתן קומוי