רחוב נפתלי הרץ אימבר נמצא במרכז העיר, צפונית מזרחית לו. זהו רחוב קטן ומשני צדי הכביש עומדים בגאון בניינים בני חמש שש קומות. עצים ופרחים מבצבצים בין חלק מהבניינים. התנועה הייתה דלילה, אולי עקב המציאות שנפלה עלינו בחודשיים האחרונים

רחוב נפתלי הרץ אימבר

רחוב נפתלי הרץ אימבר | צילום: נורית אלדר

נפתלי הרץ אימבר נולד בשנת 1856 בעיר זלוצ'וב שבגליציה. בגיל 10 החל ללמוד את ספר הזוהר וכונה "עילוי בעילויים". בנעוריו החל להימשך לרעיונות ההשכלה, קרא ספרות כללית והתעניין גם בספרות הקבלה. אימבר אהב לטייל ולהכיר מקומות חדשים. בנערותו החל לנדוד ברחבי אירופה: בהונגריה, סרביה ורומניה, שם התגורר תקופה מסויימת וכתב את שני הבתים הראשונים של השיר "תִּקְוָתֵינוּ", שהיווה את הבסיס לשירת המנון התקווה. בשנת 1882 הגיע לארץ ישראל ושהה בה כשלוש שנים. הוא ביקר במושבות הראשונות כראשון לציון, גדרה, פתח תקווה ועוד, ואף כתב שירים לכבוד חלקן. בשירתו הוא ביטא הערצה ל"יהודים החדשים", אנשי העלייה הראשונה שפגש בארץ.
הוא המשיך בנדודיו בעולם: נסע ללונדון, מצרים, ברלין ופאריס והגיע עד בומבי שבהודו. לארצות הברית הגיע בשנת 1882, נישא לרופאה גיורת, נישואים שהחזיקו מספר חודשים בלבד והתגורר שם עד למותו. בשנת 1909 נפטר בעוני ובחוסר כל ממחלת כליות, שנגרמה כתוצאה משתייה מופרזת.
לפני מותו הביע אימבר בשיר את רצונו להיקבר בארץ ישראל : "השבעתי אתכם, אחי,אחיותי/אשר שמעו קול מנגינותי:/ עת פקוד יפקוד אתכם אלוהים /עת באחרית ימים יווצרו /העלו מזה את עצמותי ע/לי אדמות נכר נפזרו".
בקשתו התמלאה והוא נקבר בהר המנוחות בירושלים ב-1953.

התקווה

התקווה בכתב יד מקורי של נפתלי הרץ אימבר

ההמנון הלאומי התקווה

השיר "תִּקְוָתֵינוּ", על כל תשעת בתיו, יצא לאור בשנת 1884 והוא מבטא את השאיפה לירושלים, מזכיר את החורבן ומעלה ציפייה לרחמי האל ולגאולה קרובה. שני בתיו הראשונים הפכו להמנון הלאומי. ההמנון עבר לא מעט גלגולים ולא מעט דיונים התקיימו כדי להחליפו, עד שהפך בשנת 2004 לחוק מדינה ונקבע, שכל שינוי בו יחייב תיקון בחוק.
גם הלחן עבר שינויים וניסיונות. כותב א.צ. אידלסון (מוזיקולוג יהודי גרמני שכתב את המילים לשיר "הבה נגילה") "מנגינת התקווה היא מסוג המנגינות הנודדות, המופיעות בצורות שונות בשיריהם של אומות שונות". הדימיון הרב ביותר הוא לשיר עם רומני שהותאם על ידי שמואל כהן, ממתיישבי ראשון לציון, ששמע בילדותו את הלחן מושר בפי איכרי מולדובה.

"לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ"

למה הכוונה להיות חפשי? עם ישראל יצא מעבדות מצרים - זהו חופש. מדינת ישראל אוטונומית לנהל את חייה - זהו חופש. אנחנו יכולים לעשות מה שמתחשק לנו - זהו חופש, אך האמנם אנחנו חופשיים? 

בימים אלה לדוגמה, אנחנו חיים בתוך מגבלות שלא היו לנו קודם. אומרים לנו כמה מטרים מותר ללכת, את מי אנחנו יכולים לבקר, איך נתנהג במרחב הציבורי וכיוצא בזה. קיים פער בין מה שאנחנו רוצים וצריכים, לבין מה שאנחנו יכולים לעשות. אם כך אנחנו לא חופשיים. במצבים אלה, כדי לשמור על המגבלות ודרישות החברה עלינו להפעיל את הכח הפנימי שלנו, את החירות.
ד"ר יצחק עזוז טוען: "חירות, בניגוד לחופש, מתחילה ביכולת לשלוט בתחושת החופש, שבדומה לכל רגש ניתן להתמכר אליו אם לא מרסנים אותו". אם כך, חופש הוא דבר חשוב אך כדי לאפשר חיים דמוקרטיים יש לרסן אותו וכדברי עזוז לבחור בין האפשרויות שיש לנו ואף ליצור חלופות אחרות יצירתיות, המתחשבות גם בחירותם של אחרים.

חופש בתוך מגבלות

בימים אלה, בהם המגבלות רבות, היצירתיות בקיום אופציות שונות של חופש פורצת. הדוגמאות רבות: הרמת מנוף כדי לומר שלום להורים הנמצאים בבית אבות, נכדים היושבים שני מטר מסבם ומחבקים אותו בעיניהם, הזומים למיניהם, שמאפשרים להתקרב מרחוק, הסרטונים הרבים ש"רצים" בווצאפ, האמנים המופיעים ללא קהל אך עם המונים הנהנים משירתם ועוד הרבה מעבר לכך.
כן, כשהחומה סוגרת עלינו, אנחנו יודעים לקרוע בה פתח ולהתחבר למרחב.

"אל תקרי חָרות - אלא חֵרות"

כשיורד משה בפעם הראשונה מהר סיני עם לוחות הברית כתוב: וְהַלֻּחֹת--מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים, הֵמָּה; וְהַמִּכְתָּב, מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא--חָרוּת, עַל-הַלֻּחֹת. (שמות לב' טז). אומרים חז"ל במדרש שיר השירים: "אל תקרי חָרות - אלא חֵרות. שכל מי שעוסק בתורה - הרי הוא בן חורין!". ותורה עבורי היא כל דבר שניתן ללמוד אותו ויהא זה תורה, מדרש, רבקה מרים (משוררת ישראלית מדהימה) או דוד גרוסמן.
חירות הינה תכונה פנימית שכולנו נולדים איתה. (לדעתי). כדי לחזק אותה אנחנו צריכים לטפח אותה, הן כחברה כך גם כפרטים בה. אנחנו צריכים לשתול את זרעיה, לזבל ולהשקות אותם ולהאמין באמונה שלמה, שזוהי הדרך היחיד והנכונה להקמת חברה בריאה, חזקה וחופשיה.
כן יהי רצון!!

רחובות נוספים בנתניה

רחוב פריג'ה זוארץ

רחוב אליהו התשבי

רחוב נעמן בלקינד

רחוב דון יצחק אברבאנל

רחוב יונה בוגלה

רחוב לאה גולדברג

רחוב הלבנון

רחוב הקליר

רחוב מעפילי אגוז

רחוב משה לב עמי

רחוב יוסף שר טוב

רחוב הרטום

רחוב אהרון אהרונסון

רחוב דונה גרציה

רחוב נתן קומוי