סיפורם של רחובות בנתניה - רחוב עובדיה בן שלום
רחוב עובדיה בן שלום ממוקם בשכונת בן ציון בהמשכו הדרומי של רחוב פתח תקווה החותך את מרכז העיר מצפון לדרום. מצדו האחד של הכביש ניצבים בתים פרטיים ומהצד השני ממוקם בית העלמין הצבאי
רחוב עובדיה בן שלום הוא מרכזי ומכוניות רבות עוברות בו. בחירת הרחוב על שמו של עובדיה, יקיר העיר נתניה, איננה מקרית, זהו הרחוב בו גר בילדותו עם משפחתו.
עובדיה בן שלום
קשה לצמצם במספר שורות את חייו, דמותו ופעולותיו של עובדיה. ספרים וכתבות נכתבו על פועלו והוא זכה באותות הוקרה: "יקיר העיר נתניה", יקיר סניף ההסתדרות בנתניה וגמלאי מתנדב מצטיין למען הקהילה. בשנת 2017 נקרא רחוב נוסף על שמו בחדרה. ראש העיר, מר צביקה גנדלמן הצהיר, כי ראוי היה שיוענק לו פרס ישראל על מפעל חייו, וְכִוֵּן ל"אגודה לטיפוח חברה ותרבות", אותה הקים, ייסד ופעל בה עד מותו. עובדיה תרם ותמך בעדה התימנית אליה השתייך, ולרבים מעדות שונות. היה אב נפלא ואיש משפחה מדהים, צנוע וענו. היה לי עונג רב להכיר את אישיותו המיוחדת ממפגשים עם משפחתו וללמוד על העדה התימנית בכלל.
קורות חיים
עובדיה נולד בכפר "בני טייבה" בתימן. אביו, ר' שלום בן זכריה מחפור, היה איש משכיל ומומחה לרפואה עממית ואמו, מרים בת שלמה שער, הייתה קדרית מפורסמת. את הנתינה לחברה ינק מילדותו בבית הוריו.
הוא עלה ללא הוריו לארץ, כבנה השביעי של מרים דודתו, אחות אמו, וגר בתל אביו, עם דודיו יהודה וחביבה, שהיוו עבורו משפחה תומכת וחמה. הוא מצא בית חם גם במשפחת נוני, שאימצה אותו אליה בחום. לפרנסתו, עבד בסבלות והחל ללמוד ב"תלמוד תורה".
בשנת 1933 עבר עם דודיו לנתניה ועם עליית הוריו מאוחר יותר, החלה המשפחה להכות שורשים בשכונת בן ציון שבעיר. בגיל עשרים נשא עובדיה את נעמי לבית גרמה ונולדו להם ארבעה ילדים: דליה הבכורה, יגאל, יהורם ואילן. אילן נפטר בגיל 36 מדום לב, מוות שהעיב מאד על הוריו ומשפחתו.
לימודים
עובדיה למד בבית הספר היסודי "ביאליק" והיה תלמיד מצטיין. הוא נשלח לבית המדרש החרדי-אשכנזי במאה שערים שבירושלים, שם החזיק מעמד כשבוע בלבד. עבר ללמוד בישיבה אשכנזית בחדרה ובישיבה של בני עקיבא בתל אביב. ידיעת האידיש והתרבות האשכנזית תרמה לו להשתלב בבית הכנסת "שונה הלכות" שבנתניה, שם התפללו בנוסח אשכנז. בנוסף הוא נעזר בשפה בעבודותיו השונות בהמשך חייו.
עבודה
במהלך חייו החליף עובדיה עבודות רבות. היה סבל, שליח במכולת (היה אהוב על נשות הייקים שדיברו איתו גרמנית), עבד בליטוש יהלומים ולדרישת הנהלת "מפא"י" החל לעבוד בלשכת העבודה בנתניה ולאחר מכן בסניף הביטוח לפנסיה של פועלי נתניה ומחוז השרון. היה מנהל סניפי הביטוח לקרן פנסיה של פועלי הבניין ברחבי הארץ. מספר יגאל בנו: "כשאבא גילה כי היו קבלנים שלא הפרישו ביטוח לפועלי הבניין, מה שפגע בפנסיה שלהם, הוא שלח להם מכתבי אזהרה. כשמכתביו לא נענו, הוא הגיע לבניין ואמר לפועלים ללכת הביתה. לא שביתה, לא הצהרה אלא מעשה. אבא הודיע לקבלן, שהם לא יחזרו אם הוא לא ישלם להם כל מה שמגיע להם. כמובן שהקבלן שילם באותו יום".
פעילותו הציבורית
בפעולותיו שם עובדיה דגש על העדה התימנית וייחודה יחד עם הרצון לחבר אותה לתרבות הישראלית דאז. הוא לא האמין ב"כור ההיתוך" אלא דגל בחיבור הזרמים והעדות, מה שקרוי היום "יחד שבטי ישראל". מסופר כי פעם אחת הוא לקח כחמישים מבני העדה לאופרה. כבר בפתח נאמר לו על ידי השומר כי הם כנראה לא נמצאים במקום הנכון, אך כשהוא הראה לו את הכרטיסים הם הוכנסו לאולם. כשהחלה השירה, קיבלו חבריו הלם תרבותי ולא הבינו על מה ה"צעקות". אחד מהחברים הוציא בקבוק תה שֶׁלְבִּישׁ מזלו התגלגל במורד האולם. "אבא התגלגל מצחוק ובהפסקה הודיע להם שהאופרה הסתיימה והם יכולים לעשות חפלה בחוף הים".
האגודה לטיפוח חברה ותרבות
האגודה הוקמה בשנת 1970. מטרות האגודה היו לשמר, לטפח ולהאדיר את התרבות התימנית ויחד עם זה להעצים פעילות ברוח של ייחודיות ואחדות וחיזוק הערבות ההדדית. האגודה מעלה את קרנה של המורשת התימנית ומפיצה ברבים את חשיבותה. מרכזה של האגודה בנתניה והיא משפיעה על החינוך והתרבות בארץ כולה. פרופ' אבשלום מזרחי, עורך הספר על חייו של עובדיה, בדרך לא סלולה, כתב: "הוא [עובדיה] הלך בדרך לא סלולה, שבה היה צורך לאומי לטפח את תרבות העדות. סלל את הדרך להביא לנסיקה של תרבות העדות סביב ההבנה של יחד שבטי ישראל".
עובדיה נפטר בחודש אב תשס"ד, 2004. בנו יגאל ממשיך את מפעל חייו לפי הדרך שהתווה בחייו ומפתח את הפן האקדמי. בשנת תשס"ט נחנך המרכז לחקר יהדות תימן ותרבותה ע"ש עובדיה בן שלום במכון בן צבי בירושלים. מרכז זה יוביל את פעילות המחקר על יהדות תימן בשנים הבאות.
רחובות נוספים בנתניה