סיפורם של רחובות בנתניה - רחוב עולי הגרדום
היום לפני 73 שנים נגזר דינם של שלושה מתוך עולי הגרדום על השתתפותם בפריצה לכלא עכו. על שמם רחוב עולי הגרדום בנתניה
רחוב עולי הגרדום נמצא קרוב למחלף המרכזי בנתניה, פניה ימינה לפני הדואר המרכזי והיכל התרבות. שלט המורה על שכונת נאות הרצל יחד עם תחילתו של הרחוב מקבלים את פנינו. בתים וותיקים, חלקם משופצים, בני שתיים עד ארבע קומות ממוקמים משני צדי הכביש הסואן.
לפני 73 שנים, ב-27 ביולי 1947, נדונו יעקב וייס, אבשלום חביב ומאיר נקר למוות, על השתתפותם בפריצה לכלא עכו. יומיים לאחר מכן נתלו. הם שלושה מתוך 12 הרוגי המלכות, שמונצחים ברחוב, נערים צעירים שלחמו לשחרור ארץ ישראל מן המנדט הבריטי.
הפריצה לכלא עכו
כלא עכו יושב על מצודה נוצרית קדומה, שנכבשה על ידי המוסלמים במאה ה-19. בתקופת המנדט הבריטי, שימש המבצר ככלא לגברים והבריטים אסרו בו אסירי מחתרות (הגנה, אצ"ל, לח"י), ואסירים פליליים.
הפריצה לכלא הייתה פעולה האצ"ל, ונערכה ב-4 במאי 1947. מפאת חוסר מקומות מחבוא אפשריים, שנדרשו לאחר השחרור, הוחלט למלט רק 41 חברי אצ"ל ולח"י, שנדונו לתקופות מאסר ארוכות. הפריצה התבצעה דרך הקיר הדרומי, שגבל בסמטת העיר העתיקה, עם כח של 34 לוחמים. שישה מתוך הנמלטים נהרגו ושמונה נתפסו והוחזרו לכלא. מהכוח הפורץ נהרגו שלושה וחמישה נתפסו, מתוכם שלושה: יעקב וייס, אבשלום חביב ומאיר נקר, היו מבין התוקפים שנתפסו והאחרונים שעלו על הגרדום ע"י המנדט הבריטי.
עולי הגרדום
יעקב וייס נולד בצ'כוסלובקיה ב-1924. בתקופת השואה עבר להונגריה, התחזה לקצין גרמני והציל את חייו וחיי מאות יהודים ממוות כשהוא מציידם בתעודות מזויפות. פעולות אלה היו כרוכות בתושייה יוצאת דופן ובאומץ לב עילאי, תכונות שבאו לביטוי גם לאחר עלותו ארצה. אחרי המלחמה עלה יעקב באניית מעפילים ונשלח לעתלית עם נוסעיה. עם שחרור המעפילים עבר לנתניה וכעבור זמן קצר הצטרף לאצ"ל. אבשלום חביב נולד בשנת 1926 בחיפה, גדל וחונך בירושלים. בהיותו בן 16 הצטרף לשורות האצ"ל. עם סיום לימודיו יצא לשנת שרות בפלמ"ח, השתתף בפעולת שחרור המעפילים ממחנה עתלית ושימש כמקלען בפעולות קרב רבות. מאיר נקר נולד בשנת 1926 בירושלים. בגיל 12 עזב את לימודיו והחל לסייע בכלכלת המשפחה מרובת הילדים. בגיל 17 התגייס לצבא הבריטי ושרת בו בהצטיינות ארבע שנים. עם השחרור התגייס לאצ"ל והספיק לפעול בשורות המחתרת מספר חודשים מועט עד שנתפס בפריצה לכלא עכו.
המשפט
המשפט ארך 14 יום. מלכתחילה התנגדו השלושה לסמכות בית המשפט לשפוט אותם ורק קראו הצהרות נגד השלטון הבריטי בארץ.
מדבריו של מאיר נקר: "את תוכניתך, בריטניה, לא תזכי להגשים; האלוהים שעזר לדוד להפיל את גוליית, הוא שיעזור לנושאי מגן דוד לנצח את נושאי צלב הקרס הנאצי-בריטי, המטמאים את ארץ-הקודש....!"
מדבריו של אבשלום חביב: "אתם, עריצים בריטיים, לעולם לא תבינו לנפשו של האדם החופשי ההולך לקראת המוות...לא תבינו כאשר אנוכי, איש עברי צעיר, העומד בפני איום מחומש ברצח, אשא בלבי אל אלוהי שבשמים ואתן שבח והודייה על הזכות שנתן לי לסבול עבור ארצי ועמי... ".
מדבריו של יעקב וייס:
"מי שַׂמְכֶם שליטים ושופטים של עם, שנתן לאנושות את אלוהי הצדק והמשפט, בזמן שאבותיכם עדיין שכנו ביערות עד? אך הנה מתקרב שלטונכם לקיצו. פרעתם, גירשתם, איימתם ואף זאת עשיתם: רצחתם עברים, העליתם לגרדום את טובי הנוער העברי. והתוצאה? את רוח ההתנגדות העברית לא זו בלבד שלא הצלחתם לשבור, אלא להפך: לנגד עיניכם, על אף הגרדום ואולי תודות לגרדום, היא הולכת וגוברת".
הניסיונות להצילם ממוות
ב-16 ביוני, אחרי דיון של שעתיים, נכנס נשיא בית הדין לאולם, כשלראשו כובע אדום, סימן לפסקי דין מוות, והודיע לנאשמים כי הם נידונים לתליה "עד שתצא נשמתם". בהישמע גזר הדין פרצו השלושה בשירת "התקווה" וכל הקהל שבאולם הצטרף אליהם.
נעשו ניסיונות רבים להצילם. האצ"ל הגיש לוועדת האו"ם, שביקרה באותם הימים בארץ, בקשה לבטל את עונש המוות. מנהיגים ישראלים, כדוד בן גוריון וחיים וייצמן, הרבנים ראשיים, עיתונאים זרים וסנטורים אמריקאים, בקשו עבורם חנינה. חברי אצ"ל חטפו שני סרג'נטים בריטיים ואיימו להוציאם להורג אם יבוצע פסק הדין. כל המאמצים לא הועילו. לאחר ביצוע גזר הדין של השלושה נתלו שני החיילים הבריטיים על ידי האצ"ל.
עלייתם לגרדום
ב- 29 ביולי לפנות בוקר, התבצע גזר הדין. כל הלילה שרו השלושה את שירי המחתרות והמרד. אסירי הכלא מספרים, שכל אחד מהשלושה שר את המנון "התקווה" וכשההמנון נקטע הם הבינו, שנשמתו יצאה ממנו.
הם נטמנו בבית הקברות בצפת. ראוי לציין כי באותו היום התפטר מתפקידו צ'רלטון, מנהל כלא עכו. נודע כי הוא סירב לבצע את התליות בעצמו ועל כן הובא לו מחליף.
הנצחה
עולי הגרדום הונצחו בדרכים שונות בכל חלקי הארץ, אם בשם קיבוצי כך גם בשמות אישיים. הם הונצחו ברחובות, בכיכרות, בשמות בתי כנסת, בגנים ציבוריים, באנדרטאות ובבולים.
יהי זכרם ברוך!
רחובות נוספים בנתניה